כיהודי החי במדינה חופשית, בטיחות לא צריכה להיות דאגה. אבל ארגוני טרור כמו חמאס משמשים תזכורת מתמדת לכך שהשלום נותר חמקמק ושקט נפשי לא תמיד מובטח. בשנת 1948, ישראל הוכרזה כמדינה חופשית והוכרה על ידי האומות המאוחדות, אך כמעט 80 שנה התנהלה מלחמה על הארץ עליה הם חיים. משפחתי תמיד תזכור את השואה, ולמרות שהנאצים הובסו, העולם ממשיך להוכיח שעדיין ישנם אנשים רעים ששונאים יהודים אך ורק בשל אמונותיהם הדתיות. אנטישמיות היא מציאותית מאוד, וההתקפות המחרידות וחסרות הטעם שבוצעו לאחרונה נגד ישראל רק מוכיחות עוד יותר נקודה זו. 

חמאס - ארגון שמטרתו להפיל את ישראל - ממשיך לבצע התקפות ללא התגרות על ישראל. כל מה שהם רוצים זה שמדינת ישראל תושמד. הטרוריסטים האלה הרגו אזרחים חפים מפשע, כולל תינוקות וקשישים. הם גם חוטפים ומחזיקים את האזרחים התמימים האלה כבני ערובה. הם מונעים חשמל, מים וחשמל משני מיליון איש רק בגלל 59 בני הערובה הנותרים.

לפעמים אני רועד מפחד כשאני פשוט הולך להתפלל בבית המקדש. כשאני חוגג חג יהודי או אירוע משמח, אני אמור להרגיש אושר, במקום זאת, אני מרגיש עצבנות שמעשה אלים אנטישמי חסר טעם עלול להתרחש בכל רגע. העצבים האלה והצורך המתמיד להיות ערניים מכים קרוב מאוד לבית בגלל מה שקורה בישראל. ב-7 באוקטובר, כששמעתי את החדשות על המתקפה האכזרית, מיד חשבתי על משפחתי בישראל ועל הפחד והחרדה שהם בוודאי חשים. הרצח הברברי של גברים, נשים וילדים חפים מפשע גורם לי לגועל מוחלט ממצב העולם. 

איבה על אדמות שנויות במחלוקת צריכה להיפתר באופן פוליטי, לא אלים. בעולם הזה, דברים לא תמיד מסתדרים לטובתנו או לא תמיד נראים הוגנים. אני מאמין בתוקף שיש לבחון כל אפשרות ליישב את המחלוקות בינינו בדרכי שלום. ההתקפה שממנה ישראל סובלת ללא הרף לא תוביל לסיום הסכסוך אלא תלבה את הלהבות, ואולי תחזיר אותנו דורות אחורה במציאת פתרונות לבעיות בנות מאות שנים.

ראש ממשלת ישראל לשעבר, גולדה מאיר, אמרה: "אם הפלסטינים יניחו את נשקם היום, יהיה שלום. אם ישראל תניח את נשקם, לא תהיה עוד ישראל."

האלימות שראה העולם בישראל ב-7 באוקטובר נראתה כאילו הגיעה משום מקום. זו הייתה זוועה שנעשתה אך ורק כדי לזעזע ולהפחיד אנשים. הסבל של ישראל הוא רק עוד סימן ביקורת על סכסוך בן אלפי שנים. אני ממשיך לשאול את עצמי, למה?

העובדה שישראל נאלצה להתמודד עם מלחמות מאז הקמתה קורעת לב. האלימות והשנאה נגד העם היהודי אינן חדשות בעולם, שכן אנו שעיר לעזאזל הקבוע של ההיסטוריה. אבל בעידן המודרני, המאבק הארכאי נראה פשוט כמו טקטיקות עתיקות שלא הניבו תוצאות לאורך ההיסטוריה. מטריד אפילו לחשוב שזו מלחמה, מלחמה היא שתי מדינות שנלחמות, לא מדינה אחת שתוקפת מדינה חפה מפשע. זה מוגדר כטרור.

הארגונים שישראל צריכה להגן על עצמה מפניהם נלחמים משום שהם חושבים שמגיע להם אדמת ישראל, בטענה שהיא הייתה שלהם מלכתחילה. הם דוחים פתרון של שתי מדינות, שבו שני הצדדים יכולים להתפשר כדי לחיות בשלום. אני מסתכל על חמאס ועל ארגוני טרור אחרים ותוהה מתי מספיק. חייהם של האזרחים בעזה רק מחמירים כשחמאס שולט. לסכסוך הזה אין מנצח, יש רק מוות, הרס ושנאה. 

יש דבר אחד שלעולם לא אשכח. ישראל והעם היהודי התמידו גם בנסיבות גרועות יותר, ואנחנו נתמיד שוב. בסופו של דבר, ארגונים מרושעים כמו חמאס יחדלו להתקיים. בסופו של דבר, יהיה שלום על פני כדור הארץ. ובסופו של דבר, לא אצטרך לדאוג לבטיחות משפחתי. 

ג'ון פ. קנדי ​​אמר ב-1960, "ישראל לא נוצרה כדי להיעלם - ישראל תחזיק מעמד ותשגשג. היא לא יכולה להישבר על ידי מצוקה וגם לא להיפגע מהצלחה. היא נושאת את מגן הדמוקרטיה ומכבדת את חרב החירות". קנדי ​​צדק לחלוטין. ישראל תמשיך להילחם ותמשיך לנצח. ישראל תחיה.

‍