בשבת זו אנו קוראים את הפרשה הכפולה "אחרי מות קדושים", שתיים מהקטעים המשמעותיים ביותר בספר ויקרא.

פרשת אחרי מות, שמתורגמת מילולית ל"אחרי המוות", נפתחת בחוקי יום הכיפורים, ומתארת ​​כיצד על הכהן הגדול להיכנס לקודש הקודשים, המקום המקודש ביותר, שם הוא מתחבר עם השם. הוראות אלה מגיעות לאחר טרגדיה: מות בני אהרון, נדב ואביהוא, שמתו לאחר שהביאו קורבן לא מורשה לפני ה'. למרות שמותם התרחש זמן מה קודם לכן, התורה מזכירה לנו את האירוע הטרגי הזה, בדיוק כפי שאהרון נקרא לחזור לאותו מקום ממש, מקום מלא יראה וצער כאחד.

הפרשה השנייה של השבוע, קדושים, המכונה לעתים קרובות לב התורה, מתחילה בציווי רב עוצמה: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוהיך". פרשה זו מלמדת שקדושה אינה רק עניין של טקסים; היא עוסקת בצדק, חסד ועשיית הטוב. היא כוללת כיבוד הורים, השארת אוכל בשדותינו לעניים, היושר בעסקים וחיים לפי המילים הנצחיות: "ואהבת לרעך כמוך".

השנה, אחרי מות מרגישה אישית במיוחד. מאז ה-7 באוקטובר, אנו חיים בעצב עמוק. בני ערובה נותרו בעזה, ומשפחות רבות עדיין ממתינות, לכודות בין תקווה לשברון לב. כמו אהרון, אנו חיים במרחב של אחרי מות, בצל האובדן.

אבל התורה לא משאירה אותנו בצער. השם לא ממהר לאהרון, אלא בסופו של דבר קורא לו לחזור, להנהיג, לשרת ולעזור להביא ריפוי.

כך גם אנו נקראים להתפלל, לקוות ולפעול; לפעול לשחרור בני הערובה; להביא כוח ונחמה למשפחותיהם; ולבנות עתיד שלא רק מעוצב על ידי כאב אלא מלא באור, צדק וקדושה.

שבת שלום,

מיקול ס, BBYO אִיטַלִיָה