ה-7 באוקטובר 2023 אולי שינה את העולם היהודי כפי שהכרתי אותו, אבל ה-9 באוקטובר 2023 שינה את העולם סביבו בצורה שאני עדיין לא יכול לבטא באמת. 

9 באוקטובר 2023, אבל זה עדיין מרגיש כמו אתמול. אני זוכר את הפחד, את ההלם, את הצער כשישבתי שם אחרי מה שכבר היו שלושה מהשבועות הכי קשים רגשית בחיי. מי היה יכול לנחש שהתשישות הרגשית שלי והצורך להגן על עצמי ללא הרף לא רק יימשכו אלא יגדלו באופן אקספוננציאלי? 

9 באוקטובר 2023 לא עסק בסכסוך, לא בישראל ובפלסטין, אלא בי ובקהילה שלי, בזכותנו להרגיש בנוח ובטוחים כצעירים יהודים הגדלים בעולם סוער יותר ויותר. 

9 באוקטובר 2023, ועדיין אני זוכר את שטף ההודעות ואת פיד האינסטגרם המפחיד כאילו זה היה אתמול. אני זוכר את האזהרות. כל כך הרבה אזהרות, הודעות ופוסטים. "אל תיכנסו לעיר", הם אמרו, "אל תתקרבו לבית האופרה", הם התחננו. אבל למה זה היה המצב דווקא בערב שבו בית האופרה הואר בסולידריות איתנו, עם מדינה שחוותה זה עתה מתקפת טרור ועם שאיבד את המספר הגדול ביותר של אחינו ואחיותינו ביום אחד מאז השואה? 

לפני יותר משנה, הבידוד והפחד החלו, אך טרם הסתיימו. 

הייתי ותמיד אהיה יהודי גאה מאוד, למרות היותי מיעוט משמעותי בסביבות חברתיות רבות, אבל בשנה האחרונה, הזהות הזו הפחידה אותי. משהו שמרכיב כל כך הרבה ממי שאני מילא אותי בחרדה ובגאווה כאחד. אובדן חברים, היותי מובחן בגלל אמונותיי, או אפילו פשוט פחד לדבר על מה שעשיתי כדי לחגוג את החג היהודי האחרון או על התוכניות שלי לשנה הבאה הם אתגרים שמעולם לא ציפיתי להתמודד איתם, אבל למרות שההתמודדות איתם הייתה קשה, זה חידש את הגאווה היהודית שלי. חידש את האמונה שלי שהיום ובכל יום, התרבות והדת שלי יישארו חלק חשוב ממי שאני. 

אז, לפני יותר משנה היום, תפיסת העולם כפי שהכרתי אותה השתנתה לנצח, אבל בכל יום ויום, הזהות שלי כיהודי גאה מתבהרת יותר ויותר.