משהו שמטריד אותי כל הזמן הוא כמות השנאה בעולם כרגע. מאז ה-7 באוקטובר, מחשבות ודעות מלאות שנאה של אנשים עלו אל פני השטח. איבדתי חברים ואנשים רבים שהערצתי בגלל מעשיהם והרעיונות שהם הביעו. במקום להתאחד, קבוצות שונות התפצלו. 

בחודשים האחרונים התעוררתי לשנאה העצומה שאנשים מחזיקים בליבם. בזמן שהייתי בטיול עם אמי לניו יורק, כמות הפוסטרים של בני הערובה שנקרעו ו/או הושחתו הייתה ממש מגעילה. בכל מקום שהלכנו ראינו תמונות של ילדים, גברים, נשים, סבים וסבתות, שנקרעו באכזריות, הושחתו ברטוריקה של שנאה. רק לפני מספר ימים הייתי באמסטרדם לחופשת האביב. בזמן שהלכתי, משפחתי ואני ראינו פוסטר שאמר, "התנגדות מוצדקת כאשר אנשים נכבשים". זה נחרט בי. ראיתי פוסטרים של בני ערובה מכוסות במדבקות שכתוב עליהן, "שחררו את פלסטין". לא משנה כמה אני מנסה, אני לא מצליח להבין את זה. 

אני שונא להיות שלילי, אבל אני לא רואה את השנאה הזו דועכת בקרוב. זה מצער, אבל זו המציאות. הצבעים האמיתיים של אנשים זורחים. בכל פעם שאני מדליק את החדשות, אני נזכר בשנאה של אנשים כלפינו היהודים. בעוד שאנשים שונאים מקווים שמעשיהם הקיצוניים יקרעו אותנו לגזרים, אסור לנו לתת להם לנצח. 

יחד נוכל להתגבר על כל אתגר שיימצא בדרכנו