ב-25 בינואר השנה, 2,000 תלמידי תיכון מכל רחבי העולם נסעו לפילדלפיה לכנס האומות המאוחדות של ליגת הקיסוס. הכנס נמשך 4 ימים מלאים בדיונים, שיתופי פעולה ואירועים חברתיים. למרות שהגעתי כשהכרתי 30 איש, עזבתי כשהכרתי לפחות 100; וזה לא היה אפשרי ללא הקשרים המיידיים שיצרתי עם עמיתים יהודים.

במהלך האירוע החברתי של הלילה הראשון, ראיתי ילדה שלובשת סווטשירט של HSI (תיכון בישראל). למרות שאני בדרך כלל לא אחת שמציגה את עצמי לזרים, הידיעה שהיא ככל הנראה יהודייה נתנה לי את הביטחון לגשת אליה ולהציג את עצמי. מהר מאוד גילינו את הקשר הקרוב בינינו והצלחנו למצוא אנשים רבים שהכרנו במשותף. השמחה הטהורה ששנינו הרגשנו כשראינו ילדה יהודייה נוספת הייתה תחושה שאין שני לה.

בשאר הלילה טיילנו יחד ופגשנו יהודים אחרים ממקומות רבים ושונים, תוך כדי משחק גיאוגרפיה יהודית. למרות שכולנו היינו בוועדות שונות של האו"ם ומקומות מוצאנו נעו בין ניו ג'רזי לברזיל, הפכנו לחברים בקלות דרך התרבות המשותפת וחוויות רקע דומות, כמו מחנה קיץ יהודי, קבוצת נוער וביקורים בישראל. בילינו שעות על גבי שעות במהלך הימים הבאים, חלקנו זיכרונות וסיפורים, ואני כל כך גאה לקרוא לאנשים האלה חברים קרובים שלי.

לא נכנסתי לכנס במחשבה שאפגוש יהודים רבים; למעשה, המחשבה אפילו לא עברה לי בראש. הספונטניות של כל זה לימדה אותי שקשרים יהודיים יכולים להתרחש בדרכים חדשות ובלתי צפויות, וזה באמת חיזק את אהבתי לקשר הייחודי שתמיד יהיה לי עם יהודים אחרים, ולנחמה שהקשר הזה מספק לי.