"אני לא חופשייה כל עוד אישה אחרת אינה חופשייה, אפילו כאשר אזיקיה שונים מאוד משלי" - אודרה לורד.

אני לא אהיה חופשי עד שלא יירצחו 11 נשים מדי יום במקסיקו.

אני לא אהיה חופשיה עד שכל אישה תוכל ללכת הביתה בלי להרגיש שהיא צריכה לשמור על הגב שלה.

אני לא אהיה חופשי עד שכולנו נרגיש שאנחנו יכולים לדבר.

יש כאב עמוק בליבי בגלל שתיקתן של חברותיי הפמיניסטיות, או כפי שאני אוהבת לקרוא להן, "פמיניסטיות סלקטיביות", אולי אפילו "צבועות", אחרי ה-7 באוקטובר 2023.

כפי שרבים מכם בוודאי יודעים, ב-7 באוקטובר, ארגון הטרור חמאס נכנס לישראל ואנס, חטף, פגע ורצח אזרחים חפים מפשע. כיום, 5 חודשים לאחר מכן, עדיין 13 נשים מוחזקות כבנות ערובה בעזה. אני אישה; אני ישראלית ואני גאה בה. רק עכשיו, 5 חודשים לאחר מכן, ארגונים פמיניסטיים מתחילים להשמיע את קולם. רק עכשיו הם מתחילים לחקור את ההאשמות בתקיפה מינית נגד חמאס. כי רק עכשיו, יש "עילה סבירה להאמין שחמאס ביצע מעשי תקיפה מינית".

הרשו לי לספר לכם את סיפורה של נעמה לוי, אחת הנערות שעדיין מוחזקות כבת ערובה. נעמה בת 19 נחטפה מבסיס צה"ל נחל עוז. היא הגיעה לבסיס ביום חמישי, 5 באוקטובר, וסיימה זה עתה את הכשרתה כחלק מיחידת תצפית הגבול. רבים מכם בוודאי ראו סרטון של נערה במכנסי טרנינג אפורים וחולצת טריקו שחורה נגררת בשיער מתא המטען של מבצר למושב האחורי שלו באיומי אקדח, כשידיה קשורות מאחורי גבה. נעמה מתוארת כילדה המאמינה בטובת כל בני האדם; היא הייתה חברה ב"ידיי השלום", המאחדת צעירים אמריקאים, ישראלים ופלסטינים למען שינוי חברתי ופעולה מהיסוד.

אני לא אהיה חופשי עד שנעמה תהיה חופשייה.

עד שכל הנשים יהיו חופשיות.

תודה לכל מי שדיבר היום; אני גאה בכולכם בצורה יוצאת דופן. אני רוצה להיות מסוגלת להגן על כל הנשים, להילחם, למנוע מכל דבר לקרות לכם. באותו אופן, אני נלחמת למען כל אישה, שונה ממני ככל שתהיה, אני מבקשת מכם, פמיניסטיות, לדבר ולהילחם למען כל אישה.