אני הבת של אבי. צוחקת בזמנים הלא נכונים, עומדת בצורה מגושמת בחדרים צפופים, ומגלה אמפתיה כמעט לכל מי שאני פוגשת. דבריו מהדהדים במעשיי, מזכירים לי להיכנס לכל יום בלב מלא טוב לב ולהיות שלמה עם קבלת הלא נודע.

אני יהודי. התרבות שלי והקשר שלי לאלוהים זורמים דרכי עם תשוקה ומסירות ליהדות. המסורות, התפילות, הקהילה - כולם עזרו לעצב את הזהות שלי.

אני מנהיג. בשנתיים האחרונות, שירתתי בוועד המנהל של הסניף שלי, ועכשיו גם באזור וגם בהזדמנויות מנהיגות רבות אחרות שניתנו לי. הכל עיצב אותי למנהיג שאני היום, כל הזדמנות וכל אתגר. למדתי איך לעורר השראה, להקשיב, לעמוד איתן באמונות שלי, ולעזור לאחרים בחמלה ובהתעלות.

אני בן אדם. אני עושה טעויות ואני לומד מהן. אני מדבר רק כדי לדבר ואני פוגש אנשים חדשים כל יום, גם אם אני יודע שלעולם לא אראה אותם שוב. יש לי ניצחונות ויש לי כישלונות, רגעים גדולים וקטנים שלימדו אותי להיות צנוע, אמיץ וסקרן לגבי העולם סביבי.

אני מושפע מכל אדם שפגשתי אי פעם. בין אם זו האישה בת ה-75 שעברתי לידה לרגע ביום אקראי לפני עשר שנים, או חברתי הטובה ביותר, שאני מדברת איתה כל יום. למדתי על אהבה ואמפתיה ועוד הרבה יותר מכל אדם שפגשתי אי פעם.

אני מלא בסיפורים וחוויות. כל אינטראקציה, לא משנה כמה קצרה או ארוכה, הותירה בי חותם קבוע. בין אם זה היה טוב לבם של זרים או חוכמתם של הוריי; כל הרגעים האלה עיצבו אותי לאדם שרואה את העולם מנקודת מבט שונה בכל יום ומעריך את הדברים הקטנים והגדולים של החיים.