Never in a million years did I think my first article for The Shofar would be as tragic as this one, but it's time to speak up. As you know by now, Hamas began its violent attacks on the State of Israel on the morning of Saturday, October 7. Thousands of rockets continue to be fired from the Gaza Strip into civilian areas, and at the time of my writing, there are reported 1,200 deaths, over 200 people including children, women, and elderly, kidnapped, and numerous accounts of rape. So, you might be wondering who Hamas is in the first place and why they are doing this. Well, I can totally relate to your confusion.

חמאס הוא ארגון טרור פלסטיני שנוסד בסוף שנות ה-80. הם ידועים בהתנגדותם החזקה/אלימה נגד מדינת ישראל ואזרחיה, והיו מעורבים במתקפות טרגיות באזור במשך זמן רב. עבור רבים, זהו נושא שעולה לעתים קרובות בגלל הסכסוך הישראלי-פלסטיני המתמשך, אך כעת הוא בולט יותר מתמיד. נכון לעכשיו, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, הכריז על מצב מלחמה על רקע המתקפות חסרות התקדים הללו. חשוב לזכור שלא כל הפלסטינים תומכים בחמאס, בדיוק כפי שלא כל הישראלים מסכימים עם מדיניות ממשלתם. סכסוך זה מורכב להפליא, בעל שורשים היסטוריים ופוליטיים עמוקים, ולפעמים יכול להרגיש מכריע. בסופו של דבר, מלחמה זו אינה על "אדמה שהיהודים לקחו" או "פלסטינים שלקחו את הדברים רחוק מדי".

קל לראות עכשיו שאנחנו נלחמים על הזכות לא להישחט את ילדינו מולנו, לא להילקח מאיתנו הורינו, ועל הזכות לקבל את אותן זכויות אדם בסיסיות שיש לכולם.

תקשיבו, אתם לא לבד שמנסים להבין את כל זה; זה קשה להפליא. לפני כמה ימים השתתפתי בעצרת גדולה בבית הכנסת המקומי שלי כדי לשמוע רבנים ודוברים שונים מדברים על "המצב" הנוכחי שלנו. עכשיו, אנסה לא להיות גס רוח, אבל דרשה של רב בדרך כלל אינה "התכשיט שבכתר" של הטקס. הן נוטות להיות ארוכות ומשעממות; זו האמת! ובכן, לפני כמה ימים, נקודת המבט שלי השתנתה.

במהלך אחת הדרשות בעצרת, אמר רב משהו שבאמת נגע לי בלב. הוא אמר, "איפה אתה" או "איפה אתם?". הוא אמר לנו שעלינו לשאול את עצמנו איפה אנחנו נמצאים בקרב הזה. האם אתם צופים בשקט, לא אומרים דבר בתקווה למצוא שלום? או שאתם בחזית עושים כל שביכולתכם, מתפללים, כותבים, מפרסמים ושרים? אתם אלה שמחליטים איפה אתם ואיך אתם נלחמים. זה יכול להיות פשוט כמו לפרסם מחדש תמונה בסטורי שלכם באינסטגרם. אבל שתיקה, שתיקה היא אף פעם לא התשובה. חיוני להמשיך ללמוד, לשאול שאלות ולקיים דיונים פתוחים ומכבדים. חשוב גם לזכור שאתם לא מוגדרים אך ורק על ידי הנושא הזה; הזהות היהודית שלכם היא הרבה יותר מסכסוכים עכשוויים. הישארו סקרנים והישארו מעודכנים, אבל זכרו גם שלדור שלנו יש פוטנציאל להיות חלק משינוי חיובי ושלום בעתיד. דווקא בכמה מהזמנים האפלים ביותר עלינו להיות בקול רם ולהשמיע את תמיכתנו במיליוני אחינו ואחיותינו החיים ונלחמים במולדתנו. היה האור שהם צריכים כי להבת הנצח שלנו לעולם לא תדעך. עם ישראל חי.