כולנו יכולים לעצום את עינינו. כשאני עוצם את עיניי, אני רואה חושך, בידיעה שיהיה אור כשאפקח אותן שוב. אזרחי ישראל עוצמים את עיניהם בתקווה שכאשר יפקחו אותן, החושך והסיוט ייגמרו, אך הם אינם. עם כל רעד של הקרקע וקולות הטילים המרעישים, חייהם לעולם לא יהיו שוב כשהיו. חור כדור בחלון משאיר מכתש עמוק בלבבותיהם של אלו שצפו ביקיריהם נושמים את נשימתם האחרונה. עולם עם הרס המוני ומוות ממשיך להסתובב על צירו.

הצלצול בבית הספר מצלצל, וממשיכים לכיתה הבאה. החיים ממשיכים הלאה כשהעולם מרגיש כאילו הוא עומד מלכת. אני מסתכל במסדרונות על מאות הילדים שפשוט לא מושפעים. עולמם לא עצר בשש בבוקר ב-7 באוקטובר. אני מקנא ביכולת לשכב ער בלילה ולא לחשוב על כמה משפחות מבלות את הלילה האחרון שלהן על הפלנטה הזו יחד. אני מקנא ביכולת לא לרעוד מרוב חרדה כשאני פותח את החדשות בחוסר שקט, מתפלל שהאדם הבא שמת הוא לא מישהו שהותיר חותם על חיי. זה משבר. 

נכון ל-11 באוקטובר, בשעה 10:00 בבוקר, מספר מקרי המוות במלחמה זו עומד על 1,200 ורק יגדל. תינוקות, נשים צעירות וקשישים הם קורבנות של מעשים חסרי טעם. מכל התינוקות התמימים עם עולם של הזדמנויות לפניהם, הם נשללו מזכותם לחיות. ילדים צעירים מנותקים מהוריהם; קהילות נהרסות לחלוטין; קווי חוף שבעבר היו שלוים זרועים שרידים של אלימות נתעבת. בכל יום, ישנם הורים שמשאירים את ילדיהם עם ההבטחה הלא נודעת של "אני אחזור", כאשר למעלה מ-360,000 ישראלים התקשרו למילואים.

ובכל זאת, אני מסונוור מהתקווה לאור בקצה המנהרה. ערים ברחבי העולם מתהדרות במונומנטים, ובנייני ממשלה זורחים בצבעים נועזים של לבן וכחול. וחשוב מכל, מגן דוד בעל שש הקצוות מגלם שוב סמל לחוסן. מנגינת התקווה מציתה בכולנו את הניצוץ שהדבר הזה יעבור בקרוב. אנחנו, כקהילה יהודית, צריכים להיות לבנים של יסודות חזקים כדי לתמוך בקהילה האבלה שלנו כדי שנוכל לקום מן האפר. זו הסיבה שעכשיו, יותר מתמיד, עלינו להתייצב ולהשמיע את קולנו. להלן קישורים לארגונים לתרום. 

• NY BBYO: United Hatzallah https://gofund.me/ccbcfc5d
• ידידי צבא ההגנה הישראלי http://fidf.org/
• הוועד הבינלאומי של הצלב האדום http://icrc.org/en/where-we-work/middle-east/israel-and-occupied-territories

אנחנו חזקים יותר יחד; עם ישראל חי.