בקיץ שעבר ביקרתי בישראל בפעם הראשונה עם BBYO מסע בישראל. ביליתי שלושה שבועות בטיולים ברחבי הארץ עם 45 בני נוער אמריקאים נוספים, וביקרתי בכל מקום, מתל אביב ועד אילת. 

הטיול שלי התחיל והסתיים בירושלים, המקום האהוב עליי מכל המקומות שביקרנו בהם. השווקים התוססים, השכונות המגוונות ורחובות העיר העתיקה הפכו אותה ליעד האהוב עליי. בהמשך ביקרנו בתל אביב ובילינו את זמננו בביקור במוזיאונים, למידה על התרבויות השונות בישראל וחווית חיי העיר בישראל. 

גדלתי באוקלהומה, מדינה ללא מוצא לים, ולא היו לי הרבה הזדמנויות לראות את האוקיינוס. באילת, יכולתי לשנרקל ולשוט בסירת בננות בים סוף. זה היה שונה מאוד מהעיר הגדולה תל אביב ואפשר לי להעריך את היופי הטבעי של ישראל. נופי המדבר והחופים של אילת היו חלק מנקודות השיא של הטיול שלי. 

במהלך הטיול ביקרתי בנתיב העשרה, אחת החוויות המשפיעות ביותר שחוויתי בישראל. נתיב העשרה הוא קהילה הממוקמת ממש על הגבול עם עזה. בילינו כמה שעות עם צמרת זמיר, מייסדת קבוצה בשם "הדרך לשלום". צמרת פתחה בפנינו את ביתה כדי ללמד אותנו על מציאות החיים בקהילה שלה. למדנו כיצד הם אף פעם לא נמצאים במרחק של יותר מכמה שניות ממקלט, ושרוב הבניינים בקהילה מבוצרים בדיוק כמו מקלטים כדי להגן על התושבים. נתיב העשרה כל כך קרוב לגבול שכיפת ברזל לעתים קרובות אינה מסוגלת ליירט את הרקטות מספיק מהר. בתקופה של סכסוך מוגבר, כמו עכשיו, התושבים ישנים במקלטים שלהם, כי אם היו שוגרים לעברם רקטות באמצע הלילה, הם לא היו יכולים להגיע למקלטים שלהם מספיק מהר. בסוף הביקור שלנו, הנחנו יצירת אמנות מחימר על פיסת חומת הגבול שניתן לראות מעזה. 

נתיב העשרה הייתה אחת הקהילות הרבות שנהרסו במתקפות ב-7 באוקטובר. כשאני מהרהר בשלושת השבועות שביליתי בישראל, הזמן שלי בנתיב העשרה בולט. זה מזכיר לי את שבריריות השלום באזור ואת החשיבות של עבודה לקראת עולם חומל יותר.