"את בפסגה! את בפסגה!" היו המילים הראשונות ששיתפתי בנאום האחרון שלי במהלך ILSI, כשנזכרתי בחוויית הטיפוס על מצדה אחרי שהתעוררתי ואמרתי "יהיה נחמד לישון קצת". 

Now, I could go on preaching about how you’ll get to swim in the dead sea, or visit the shuk in Jerusalem and get ripped off for a cool souvenir (heads up, the shops that say they “Love BBYO” are the ones to avoid), but that isn’t what made ILSI worth it.  What stuck with me were the unplanned moments, the people I met, and the way I grew as a person throughout my 21 days in the holy land.

בואו נתחיל בתקציר. סמינר הכשרה למנהיגות בינלאומית (ILSI) אינו גילוי ישראלי רגיל. כמשתתף, תבלה 21 ימים בפגישות עם מנהיגים מכל רחבי ישראל, השתתפות בשירות קהילתי, טיולים בשוקי שוק עמוסים וטיולי הליכה חצות בנגב, ופגישה עם אנשים מכל רחבי העולם שיהפכו למשפחה שלך בסוף הטיול. 

אף פעם לא באמת האמנתי שתוכנית יכולה להכיל משהו לכולם, אבל דעתי השתנתה במהירות כשפתחתי את אחד מימיי הראשונים בישראל בביקור בעמק הבקעה, ואז עשיתי רפטינג בנהר הירדן. עצרנו לארוחת צהריים במסעדה/בית קטן שם למדנו על התרבות הדרוזית (קבוצה דתית קטנה).

קבוצה בישראל) ואכלנו אוכל טעים, ואז בילינו את אחר הצהריים בקיבוץ, שם אחרי ארוחת הערב קבוצה מאיתנו התרסקה לחתונה ורקדה עם ישראלים שגרו בקיבוץ! מיותר לציין שהיום הוקדש היטב לפגוש אנשים, לצחוק, ולגרום לכולם לצאת מאזור הנוחות שלהם בצורה כזו או אחרת. כל יום ב-ILSI לא היה שונה, קירב אנשים יחד דרך השוני ביניהם ונתן לאנשים את ההזדמנות לחוות את כל מה שהם רצו ואף יותר.  

הלקח הכי גדול שלי מ-ILSI היה לנסות משהו פעמיים לפני שמחליטים שאתה לא אוהב את זה. לדוגמה, פחדתי מאוד מטיול רגלי במצדה. עשיתי טיול הרים במחנה לינה ישן ונאלצתי להסתובב לפני הפסגה בגלל חרדה. ILSI הייתה חוויה שונה לגמרי. הצוות עודד אותי כשעשיתי את דרכי לפסגה, וחברים ובני נוער אחרים שמעולם לא דיברתי איתם נשארו לצידי כדי לדחוף אותי להמשיך כשהתחילתי לחשוש, ומדריך הטיולים של האוטובוס שלי נשא את התרמיל שלי לפחות חצי מהטיול, ואמר לי לא לדאוג ופשוט להתמקד בהגעה לפסגה. אין חוויה אחרת שבה הייתי מקבל חצי מהתמיכה שבני נוער ב-ILSI הראו, שדאגו רק לעצמי להמשיך ולחגוג איתם כשסוף סוף הצלחנו לצפות בזריחה מהפסגה. הייתי עושה את זה שוב בלי לחשוב פעמיים אם הייתה לי הזדמנות. 

הגעתי ל-ILSI מפחדת לנסות דברים חדשים ויצאתי עם ביטחון בלתי מעורער ותחושת הרפתקנות חדשה לגמרי. התיידדתי עם בני נוער אחרים מיותר מעשר מדינות, כולל ישראלים שהצטרפו אלינו לטיול. אהיה כנה, בהתחלה לא הבנתי למה הם ירצו לבלות את הקיץ בחקר המדינה שלהם וללכת למקומות שכולם היו בהם בעבר, עד שניב דרזי, אחת הישראליות, שינתה לחלוטין את נקודת המבט שלי, ואני רוצה לשתף מסר מסוף הטיול. 

"זהו טיול ה-BBYO הראשון שלי, הפעם הראשונה שחוויתי והבנתי מה זה להיות נער ב-BBYO, והפעם הראשונה שראיתי את היהדות וישראל בצורה שמעולם לא ראיתי כמותה. כמו שאמרתי קודם, בדרך כלל אני לא בוכה כשאני מטפסת במצדה, כשאני הולכת ליד ושם או כשאני נוגעת בכותל, אבל הפעם זה היה הרבה יותר משמעותי ורגשי, למדתי דברים על המדינה שלי דרככם, והייתה לי את הזמן הכי טוב בחיי בטיול במדינה שלי, והכל בזכותכם... תודה שגרמתם לי להרגיש חלק מזה."

קבוצה, שצחקת איתי, הולכת איתי, שרה איתי, רוקדת איתי, בוכה איתי... תודה שאתם חברים שלי, תודה שהראיתם לי שאפשר לבנות חברים טובים ומערכות יחסים טובות אפילו בשלושה שבועות, תודה שתמכתם בי ושסגרתם את חוסר הביטחון שלי, ...ששאלתם אותי שאלות על החיים שלי בישראל ועל החיים שלי בכלל, שרציתם לדעת עליי יותר, שיצרתם מקום בטוח להיות אני, שאפשרתם לי לדעת עליכם יותר, על היותכם המשפחה החדשה שלי, חברים שלי לכל החיים, תודה שאתם אתם."

מוסר ההשכל של הסיפור פשוט. ILSI הוא טיול לישראל לבלות בו את הקיץ. השבתות בכותל, נסיעות הלילה המאוחרות באוטובוס אחרי אירועים, השיחות עם האנשים הכי ייחודיים וההזדמנויות לאתגר את עצמך, לצמוח וללמוד הן אינסופיות. לא תתחרטו על הלילות ללא שינה בקיבוץ שבהם צחקתם בלי סוף עם שותפיכם לדירה, תחפשו לחזור לימים החמים שבהם האוטובוס שלכם שר ורקד למרות הזיעה הנוטפת, ותדברו בלי סוף על האנשים שפגשתם ועל כמה משפחה ובית ישראל נתנה לכם. התחושה שקיבלתי מ-ILSI היא תחושה שאני אחפש שוב את שארית חיי, אל תפספסו את ההזדמנות שלכם להרגיש אותה גם. 

‍