מעולם לא הרגשתי גאווה או התרגשות מיוחדת מלהיות יהודי. בהתחלה, זה נשמע מטורף. כלומר, גדלתי באזור עם אחת האוכלוסיות הישראליות הגדולות ביותר מחוץ לישראל, בבית ציוני חזק ועם ערכי תיקון עולם וצדקה. הייתי מוקף בכוחה של משפחה יהודית שהגיעה לארה"ב בלי כלום ונלחמה ומתה למען עמנו. ובכל זאת, להיות יהודי לא היה משהו שחשבתי עליו. זה לא היה משהו שדיברתי עליו עם חבריי וזה לא היה משהו שהרגיש לי מיוחד. בנוסף, בגלל הסביבה שלי, חשבתי שאני מכיר את ישראל באותו אופן שאני מכיר את הבית שלי ושאני מכיר את הרחוב שלי. כלומר, אחרי הכל, הייתי בישראל בעבר; חשבתי שראיתי הכל. שתי האמיתות האלה בנו את הציפיות שלי לקראת... BBYO סמינר המנהיגות הבינלאומי של בישראל (ILSI): חשבתי שאפגוש כמה אנשים מגניבים ופשוט אבלה קיץ נעים ורגוע.

לאורך כל הטיול, צפיתי בחבריי החדשים מתחברים למולדתנו העתיקה, אבל כפי שציינתי, זו לא הייתה הפעם הראשונה שלי בישראל. הנחתי שסיימתי את כל החיבורים שלי כשהייתי בן 11. כבר ראיתי את האתרים, אכלתי את האוכל, התפללתי והתמקחתי עם עובדי השוק לפני שנים. במהלך הטיול הזה, בכל פעם שהלכנו לעיר חדשה, אמרתי לחבריי בנאוסיאום, "הייתי כאן בעבר". עם זאת, התברר שלא היה לי קשר רגשי לטיול הזה כלל, אלא פשוט שהרגשות שלי היו כל כך חזקים שעדיין לא התחלתי לעבד את כולם.

בירושלים, 3 שבועות לאחר מכן, במהלך הבדלה האחרונה שלנו בטיול, הכל הכה בי. חשבתי על איך לאה ועלי נשארו איתי במצדה בזמן שהקאתי, איך ניב דאג שהכל יהיה בסדר בזמן שבכיתי באוטובוס, איך לינוי עברה לגור איתי בחדר בירושלים כדי שלא אהיה לבד, ואיך התעוררתי מצחוק עם האוטובוס שלי בתחנת דלק בגדה המערבית בשעה 12 לפנות בוקר כי ראינו גמל ברחובות. הטיול הזה לא הפך למיוחד בזכות הפריטים שקניתי בשוק, לא בזכות הנוחות של המלונות, ולא בזכות העושר של האוכל; הטיול הזה הפך למיוחד בזכות החברים החדשים שלי, שהפכו למשפחה שלי. חברי האוטובוס שלי הפכו לאחים שלי, המדריכים שלי להורים שלי, ושותפי לחדר לחברים הכי טובים שלי. לחקור את המדינה הכי טובה בעולם עם כל האנשים האלה ולראות את הפגיעות של כולם גרם לי להיות גאה מאוד להיות יהודי. אני אוהב את הארץ שלי ואני אוהב את העם שלי. אנחנו הוכחה חיה לכך שעם ישראל חי.