נקודת מבט: חג ההודיה. אתם מברכים על הפסקה מהדיון הפוליטי ו/או הדתי ועל ארוחת ערב כועסת שלא לצורך כדי לשחק משחק משפחתי. "הממ, מה לשחק..." אתם מהרהרים בזמן שאתם מדשדשים בערימה המבולגנת של משחקי לוח משנות ה-2000. אתם קובעים שלמונופול יש יותר מדי חוקים, שלחיים חסרי טעם מדי, ושלקלו מבלבל מדי. מה נשאר? טריוויאל מרדף. אתם מחליטים ששווה לנסות ומקימים את המשחק. ככל שהמשחק נמשך, האנרגיה התחרותית עולה בהתמדה עד שאתם נכנסים לקרב עד המוות. רק קבוצה אחת תצא מזה בחיים.

אז מה במשחק הזה הופך אותו לכל כך מושך? ובכן, כדי להבין זאת, ראשית צריך להבין את ההיסטוריה שלו. הוא נוצר במשותף על ידי כריס הייני וסקוט אבוט, שאיבדו כמה אותיות ממשחק סקראבל שלהם והחליטו, בשכרות, ליצור משחק טריוויה קטגורי. מכאן, אנו לומדים שני דברים: 1. לסקראבל יש יותר מדי חלקים מכדי לשמש כמשחק פונקציונלי, ו-2. המשחק האהוב עליי חייב להיות כל כך פשוט שהוא יכול להיווצר על ידי שני גברים שיכורים בגיל העמידה.

אוקיי, אז אם המשחק כל כך בסיסי ששני גברים שיכורים יכולים להגיע אליו, אז מה אחראי לזריקת האדרנלין הזו שאתם מרגישים כשאתם מגיעים לתשובה הנכונה? פשוט: זה גורם לנו להרגיש שימושיים. סביר להניח שאי אפשר לגשת למישהו ברכבת התחתית ולצעוק עליו ידע אזוטרי, כמו "זה רק 7,900 מטר מקו המשווה לקוטב הצפוני!" או "פרגוואי ובוליביה הן שתי המדינות היחידות בדרום אמריקה שאין להן חוף!" היופי של טריוויה טמון באוניברסליות שלה. פעם חשבתי שזה משחק של אינטליגנציה, או לפחות לשפוט כמה אתה תרבותי. אבל זה בכלל לא המקרה. טריוויה פשוט מנצלת את הידע חסר התועלת שלך. זה גורם לנו להרגיש חכמים. זה גורם לנו להרגיש תרבותיים. זה מרגיש רלוונטי לעולם החיצון. תחשבו על זה: טריוויה משמשת בברים, מסיבות יום הולדת, בר מצווה, חתונות, בית ספר, אירועי חברה ועוד ועוד. זה נובע מהגמישות שלה. ניתן לשחק טריוויה בכל מקום, בכל עת, עם כל אחד ועם כל נושא. אתם לא צריכים להבין כללים מורכבים או אפילו לוח משחקים; אתם פשוט משתמשים במה שאתם יודעים. אפילו תוכניות כמו "ג'אפרדי!", "גלגל המזל" ו"סכסוך משפחתי" הרוויחו מהאגו של אנשים. כבני אדם, אנחנו רוצים לדעת את התשובה. אנחנו רוצים להוכיח את עצמנו. אנחנו רוצים לנצח, למרות שידיעת התשובה אולי לא תראה שאנחנו טובים יותר מהקבוצות האחרות.

טריוויה הוא המשחק היחיד שבו בזבוז חייכם בצפייה ב"המקום הטוב" בנטפליקס יכול לשמש כיתרון כשמתמודדים עם השאלה "איזו שפה אירופאית מדוברת בסנגל?" ואתם זוכרים שצ'ידי אנאגוין, הדמות הסנגלית, יכולה לדבר רק צרפתית. למרות שהשאלות אולי לא יראו במדויק את האינטליגנציה שלכם, היופי של המשחק פשוט נובע מלראות את כולם, ללא קשר לגזע, גיל או כל גורם אחר, משלבים את כל חוויות החיים שלהם. זהו משחק שמחבר אותנו על ידי התעלות מעל זמן וגבולות. זה מה שהופך את הטריוויה למשחק המשפחה המושלם ללא עוררין.