2020: השנה שבה הכל התפרק. זו הייתה השנה שבה נגיף הקורונה האהוב שלנו צץ, והשנה שבה בריאותי הנפשית הגיעה לשפל של כל הזמנים. בסך הכל, השנה הייתה גרועה. אז, 2021 הייתה חייבת להיות טובה יותר, נכון?

ב-31 בדצמבר 2020, ישבתי בשיחת זום עם החברים שלי (אני יודע, טיפוסי, נכון?) וחיכיתי שהשעון יצלצל בחצות. בזמן ש"חגגנו" את ראש השנה בזום, התחלתי לבכות. זו הייתה השנה הגרועה ביותר בחיי. השנה הבאה חייבת להיות טובה יותר, נכון?

בזמן שישבתי בשלולית של דמעות, שלפתי את הטלפון שלי ועשיתי רשימה של כל הדברים שאני שואפת לעשות ב-2021. הגרוע מכל נגמר; 2020 הייתה שנת הקורונה, ושנת האומללות. 2021 הייתה השנה שלי. אז בואו נסתכל אחורה על רשימת הבדיקה הזו שלי ונראה עד כמה מוצלחת (או עד כמה לא מוצלחת) הייתה 2021 שלי. 

1. תהנו בסאן סיטי

אתם אולי שואלים את עצמכם מהי סאן סיטי, ולמה זה בראש רשימת הבדיקה שלי לשנת 2021? סאן סיטי הייתה החופשה הראשונה שלי בשנת 2021. זו הייתה למעשה החופשה הראשונה שלי מאז שפרץ הקורונה. עכשיו, זו אולי נראית כמו המטרה הכי טיפשית. אבל היי, אחרי שחייתי בגיהנום טהור במשך שנה, באמת הייתי צריכה קצת כיף בחיים שלי. וכן, הפריט הזה כבר מסומן ברשימה שלי. היה לי יותר כיף השבוע ממה שהיה לי כבר שנים. 2021 התחילה נהדר, וכך גם רשימת הבדיקה שלי - בדוק.

2. להיות מנהיג סטודנטים

לא רק שזו הייתה מטרה לשנת 2021, אלא שזו הייתה גם מטרה לחיים. מהרגע שפגשתי את מנהיגי התלמידים שלי בכיתה ח' ידעתי שזה המקום שבו אני רוצה להיות. כעת, עבדתי לקראת מטרה זו לאורך כל קריירת התיכון שלי. ביום שני, ה-2 באוגוסט 2021, 800 תלמידי בית הספר המלך דיוויד לינקספילד התאספו על המגרש כדי לשמוע את המנהל שלנו קורא בשמותיהם של 32 מתוך 170 תלמידי כיתה י"א אשר ינהיגו את בית הספר בשנה הבאה. מעולם, ואני מתכוון מעולם, לא הרגשתי חרדה כזו בחיי. כל גופי רעד. זה היה יום חורף קר ומקפיא, ובכל זאת הזעתי. כשישבתי על המגרש ולחצתי על ידיה של חברתי, הכנתי את עצמי לרגע שבו המנהלת שלי תדלג על בית הספר היסודי ומטרת התיכון שלי תחמוק. אבל אז היא אמרה את זה: "ליאור קולמן". משקל עצום ירד מכתפיי. הזקנה הקטנה שלי השיגה את מטרתה הגדולה ביותר. להפוך למנהיגת תלמידים - צ'ק. 

3. לחזור ולהצטרף למועצה האזורית/הסניף

אוקיי, זו הייתה לגמרי אשמתי. כפי שציינתי, כתבתי את זה בחצות ב-1 בינואר לפני תחילת שנת הלימודים שלי בכיתה י"א. למדתי שכיתה י"א היא בהחלט לא השנה להתעסק עם הרבה זמן פנוי. עוד לפני שקיבלתי הנהגת תלמידים, מצאתי את עצמי תמיד עובד, כמעט ולא היה לי זמן לחיים חברתיים. ואז, כשקיבלתי הנהגת תלמידים, עומס העבודה שלי בבית הספר רק המשיך לגדול יחד עם הרשימה הארוכה של תחומי האחריות המנהיגותיים שלי. חיי החברתיים שלי הפכו אט אט לא קיימים. מיותר לציין שאפילו לא התמודדתי שוב לסניף או למועצה אזורית כי זמן בכלל לא היה לטובתי. קבל שוב את הסניף/המועצה האזורית - ריק. 

4. לישון אצל החברים שלי (יש 3 כאלה אגב) 

אז המצב האידיאלי שלי שבו הקורונה לא קיימת ב-2021 היה בגדר פנטזיה וחצי. גם זו נראית מטרה טיפשית, אבל זו לא הייתה אפשרות ב-2020, אז חשבתי שאשים את זה למטרה השנה. אז יצאתי לחופשה עם אחד מהם למשך בערך 3 ימים, וזה נחשב. הצלחתי להצליח בחלון הזמן הקצר שבו הקורונה לא הייתה בהריסות, והיו לי חיי חברה. אף פעם לא עשיתי כלום עם השניים האחרים. אז השלמתי ⅓ מהמטרה הזו. עדיף מכלום, אני מניח. לישון אצל חברים שלי - חצי בדיקה.

5. הדרכה 

רקע: הדרכה הוא טיול בן שלושה שבועות לישראל שבני עקיבא מקיימים ביולי של שנת הלימודים י' שלכם. שנת הלימודים שלי בכיתה י' הייתה ב-2020, וכידוע 2020 הייתה גרועה. אז הטיול שלי שהיה אמור להיות ביולי 2020 נדחה לדצמבר 2020. וחוץ מזה, 2020 הייתה גרועה. הטיול שלי נדחה ליולי 2021. ובכן, עכשיו זה בטוח יקרה, נכון? 2021 הולכת להיות השנה שלי. אז, יולי מגיע. הגרסה החדשה של הקורונה מתקרבת, מהומות בדרום אפריקה פורצות עקב מעצרו של אדם בשם יעקב זומה, ומיותר לציין, הדרכה בוטלה, ולא תוזמן מחדש לעולם. המבחנים היו מקוונים, ולכן בריאות הנפש שלי צנחה. וחוץ מזה, תכננתי לבוא לכלה, אבל לא, הייתי נעול בחדר שלי במקום. הדרכה - ריקנות לנצח.

6. מחנה 

קמפינג בני עקיבא, הידוע גם כמקום המאושר ביותר עלי אדמות. הבית שלי. שלושה שבועות עם האנשים האהובים עליי. ככל שדצמבר התקרב, השלמתי עם זה שהמחנה לא יתקיים. למה שיקרה? כל השאר בוטל. עד שאוקטובר 2021 הגיע, וילדים בני 12-17 הורשו להתחסן. בני החזירו את המחנה לשולחן. כך רציתי ש-2021 שלי תסתיים. התאריכים פורסמו: 8-20 בדצמבר. אנחנו חוזרים הביתה. ההכנות החלו, ההרשמות הוגשו והמימון שולם. הייתי מוכן לקפוץ על מטוס לשנת המחנה האחרונה שלי. שבוע בלבד לפני שהאושר התחיל, קיבלתי אימייל ששבר את ליבי למיליון רסיסים: "בגלל העלייה הפתאומית במקרים, למרבה הצער נאלצנו לבטל את מחנה השנה." זהו. זה נגמר. לעולם לא אזכה לחוות את המחנה כחניכה שוב. ברור, אני יכולה לחזור להיות מאדי בשנים הקרובות, אבל בלי המדריכים שלי שעזרו לי לעצב אותי להיות האדם שאני, זה אף פעם לא יהיה אותו הדבר. מחנה - ריק לנצח. 

אז, בתקווה ש-2022 תהיה שנה טובה יותר ומלאת הצלחה. הרף לא ממש גבוה.