בקיץ האחרון בכלה, הייתה לי הזדמנות ללמוד על מסורות, מנהגים וחגים יהודיים שונים שלא הכרתי קודם לכן. לילה אחד, במהלך פעילות כלל-מחנה, התפצלנו לקבוצות, שם עברנו לתחנות שונות ולמדנו על החגים היהודיים. בכל תחנה, חווינו הצצה לכל חג באמצעות פעילויות מעשיות. למרות שכבר הכרתי את רוב החגים מחגיגותיהם בבית, היה חג אחד שלא שמעתי עליו קודם לכן. לאחר שלמדתי על חג זה, התעניינתי ודאגתי לסמן אותו בלוח השנה של הטלפון שלי. יחד עם זאת, לא יכולתי שלא לחשוב על כמה בני נוער ומבוגרים יהודים אחרים לא ידעו על חג זה ועל משמעותו בקהילה עשירה ומגוונת מבחינה תרבותית, אך בו זמנית לא מוכרת. 

סיגד הוא חג יהודי-אתיופי הנחגג 50 יום לאחר יום כיפור, בכ"ט בחשוון בלוח השנה העברי. השנה הוא החל בערב ה-22 בנובמבר והסתיים בערב ה-23 בנובמבר. הקהילה היהודית-אתיופית, הידועה יותר בשם ביתא ישראל, חוגגת את החג מאז המאה ה-15. כמו יום כיפור, הקהילה מבלה את היום החשוב הזה בצום, תפילה ובסופו של דבר בסעודת חגיגה. בעוד שדגש על חזרה בתשובה במהלך יום כיפור, חג הסיגד אומר לנו שכדי להיות ראויים לעלייה לרגל לירושלים, צום ביום כיפור ושיפור עצמי הם המינימום ההכרחי. שבעה שבועות לאחר יום כיפור, שבמהלכו אנשים מתעוררים לכפרה אישית, הספירה נעצרת, מה שמסמן חזרה לאווירת יום כיפור, אך הפעם, כקהילה קולקטיבית של אלו שעברו טיהור עמוק יותר. 

On the morning of Sigd, people  go to a nearby river to cleanse themselves and put on holiday garments. Everyone gathers together as the priestly class (Kohanim) take out the Orit (Torah) and sing. Eventually, everyone begins climbing up a hill or mountain, carrying the Orit with them, while some carry stones on their heads and backs. Once the group reaches the top, they begin  the service, consisting of prayer, rejoice, and recounting the story of Moses’ ascent to Mount Sinai when receiving the Torah. At the end of the service, the shofar is blown and people say, “just as we have merited celebrating the holiday this year, so may we merit celebrating it next year in Jerusalem.” After the service, everyone walks back down the hill and breaks their fast with a huge feast. 

הסיגד מזכיר בעיקר את מתן התורה בהר סיני כבסיס להסכם עם ה', וגם מנציח את חידוש ההסכם על ידי הגולים שחזרו לישראל. לפני שביתא ישראל עזב את אתיופיה, הם כמהו לחזור למולדתם היהודית. החג משמש הזדמנות להזכיר לאנשים אלה את הצורך להישאר מחויבים למצוות, לתורה ולירושלים. לבסוף, יום זה הוא הזדמנות לאנשים להכיר בעוונותיהם באמצעות צום ותפילה, בדיוק כמו יום כיפור. כיום, ביתא ישראל מתאסף בישראל, כדי לעלות על הר בשם ארמון הנציב, המשקיף ישירות על ירושלים. רק בשנת 2008 הכירה ישראל בסיגד כחג לאומי. אמנם זהו צעד גדול לקראת הכרה לאומית, אך הוא מראה כיצד הוא התעלם במשך מספר שנים על ידי הקהילה היהודית הכללית בישראל, כפי שהיה גם אני. 

מהי חשיבותו של חג זה, במיוחד בעידן המודרני? חגיגת הסיגד מכבדת את היהודים שעמדו בפני מאבקים אינסופיים ומתו, והכל תוך כדי הגירתם מאתיופיה לחירותם. כאשר ניתנה להם ההזדמנות לבוא, הם יצאו מיד למסע חזרה למולדתם היהודית. כקהילה יהודית עולמית, כולם צריכים להקדיש זמן ללמוד על ביתא ישראל ועל מסעם לישראל, כמו גם על סוגיות האפליה והגזענות שהם ממשיכים להתמודד איתן, בין היתר. יהודי אתיופיה רבים לא הגיעו לישראל, ולכן כקהילה עלינו לכבד את אלה שאיבדנו.