כשאני יושב לאכול ארוחה חגיגית לכבוד ראש השנה, אני אומר את המילה הטיפוסית "שמח ובריא" לסבא וסבתא שלי שבאים ונהנים מיום החופש מבית הספר. אבל אני לא מתייחס ליום הזה כשנה חדשה. אני צם ביום כיפור אבל לא מרגיש את הסבל של אבותיי היהודים. ואני חושב שאפשר לומר את אותו הדבר על יהודים מודרניים רבים. אני מוצא את עצמי בקבוצה הולכת וגדלה של יהודים אמריקאים שעשויים לראות את עצמם כיהודיים יותר מבחינה תרבותית מאשר מקפידים על דת. אני לא יודע אם ניתן לייחס זאת פשוט להתקדמות הזמן ולאבולוציה של המושג, לעלייה בשיעורי נישואי תערובת, או פשוט תוצאה של נורמות תרבותיות. ואולי להיות בארגון פלורליסטי כמו... BBYO עזר לי להשלים עם העובדה שאני לא צריך ללכת לפי הפרשנות המחמירה של יהודי שיוצאת מהתורה כדי להיות יהודי גאה.

אולי זה נובע מתחושת רצון להיות חלק ממשהו; קהילת מקדש ותחושת הקהילה שלה או BBYO והקשרים הגלובליים שלה עם בני נוער יהודים אחרים. אולי זה נובע מהעובדה שהיהודים הם אוכלוסייה גוססת ויש תחושת אחריות לשאת את השושלת המשפחתית, במיוחד מאז השואה.

השורה התחתונה שאני מנסה להעביר היא שאין הגדרה חד משמעית ליהדות. בהתבסס על ניסיוני, רוב המבוגרים היהודים יגידו שלעולם לא לשכוח את השואה, לחיות חיים מוסריים ולפעול למען שוויון בחברה הם חיוניים למשמעות היותם יהודים. לא שדת אינה אומרת להם כלום, אלא שהתורות הדתיות היהודיות החשובות מסתכמות בכללים שהוזכרו לעיל. במיוחד בהיותי יהודי רפורמי, לא נתקלתי בחיי באנשים רבים שחיים על פי ההלכה היהודית המחמירה. ואולי עבורי, חוסר החשיפה הזה הוא שהוביל אותי לראות את עצמי יותר כיהודי תרבותי מאשר דתי. אני לא חי את חיי לפי 613, אבל אני מרגיש אחריות לבטל כל תפיסה מוטעית לגבי יהודים. אני לא מאמין מושבע באלוהים, אך אני מרגיש קשר לישראל ולאבותיי. ואני לא מרגיש חובה לכתוב תורה, אבל הפכתי לבר מצווה.

עכשיו בואו נדבר על סמנטיקה. אני לא מאמין שהתייחסות ליהודים כ"גזע" מקובלת גם כן - אנשים יכולים להתגייר או להתגייר מיהדות. תפיסה מוטעית זו הובילה לעליית אחדות חברתית כנגד "הגזע היהודי". במקום זאת, אני חושב על יהדות יותר זהות. ואני חושב על ביטוי לטיני אקראי שהמורה לאנגלית שלי בכיתה ח' פעם קדחה לי בראש - suum cuique - לכל אחד יש את שלו. סבי, שיש לו חברים והורים עם חוויות ממקור ראשון בשואה, מאמין אחרת מאמי, שלמדה בבית כנסת רפורמי במשך רוב חייה, מאמין אחרת ממני, שאולי לא הולכת לבית כנסת הרבה אבל עדיין מרגישה קשורה לדת. ובכל זאת, תחת המטריה היהודית, כולנו גאים להיות יהודים.

והדבר הנפלא לגבי BBYO היא שכל אחד נופל במקומות שונים על הספקטרום הזה, אבל כולם נמצאים באותה מטריה. לכל אחד יש השפעות משפחתיות שהובילו אותו להאמין בדרך מסוימת, וחשיפה לאנשים מכל הספקטרום תאפשר לו לגבש הגדרה משלו למה היהדות אומרת עבורו. אולי בלי BBYO ההגדרה שלי ליהדות תהיה יותר דתית מאשר תחושה של קהילה. אולי בלי BBYO לא הייתה לי שום תחושה של יהדות בכלל. אבל אהיה אסיר תודה לנצח. BBYO על החוויות שאפשרו לי לגבש את ההגדרה שלי ליהדות.