בשבת זו, ביום הראשון של פסח, אנו קוראים את שמות פרק י"ב, סיפור מסע בני ישראל ממצרים. הפרק מתחיל בכך שאלוהים מספר למשה על קורבן חובה של כבש שבני ישראל חייבים להשלים בעשירי לחודש, וממשיך במכת המכה העשירית, הריגת הבכורים. אנו למדים שהילדים היהודים הבכורים יינצלו ממכה זו אם יכסו את משקופי דלתותיהם בדם מקורבנות הפסח ויפעלו לפי כל הוראות ה'. לאחר שמכה זו מתרחשת, פרעה מתרצה לבסוף, ומתיר לבני ישראל לעזוב את מצרים. כמובן, זוהי החלטה שפרעה יתחרט עליה רגע לאחר מכן, ולכן בני ישראל עזבו בחיפזון.

התורה מתארת ​​מה לקחו בני ישראל איתם כשברחו ממצרים, פריטים שעדיין מסומלים כיום בסדר הפסח. התורה קוראת: "וַיָּבִיאוּ אֶת-בַּצָּם טֶרֶם חֲמָר, וְעַרְקֵיהֶם עָטוּפִים בַּגַּלִּיתָם עַל-כְּתַפָּתָם" (שמות י"ב, ל"ד). לפחות פרשן אחד, רש"י, מתמקד בניסוח הפסוק הזה, המתאר את הלחם כך: "טֶרֶם יְחַמץ", או "לחם טֶרֶם חֲמָר", במקום "לחם טֶרֶם אֲפוּ". הסיבה, כפי שהסביר רש"י, היא להדגיש את תחושת הדחיפות לעזוב. אילוץ להישאר במצרים אפילו רגע אחד נוסף יגרום לבני ישראל עוד יותר טראומה ודיכוי. הם נאלצו לברוח במהירות, בדיוק כפי שאנשים רבים נאלצים לברוח מארצותיהם כיום.    

אנו לומדים מסיפור הפסח שלנו, את הסכנות העומדות בפני אנשים מסוימים בסביבתם הנוכחית; כגון מחסור במזון, מחסה ומשאבים אחרים. אנו מבינים שלעתים קרובות נדרשת עזרה חיצונית מיידית. זה רלוונטי במיוחד למשבר הפליטים הנוכחי באוקראינה, שכן למעלה מ-10 מיליון אוקראינים נאלצו להימלט מארצם עקב הפלישה הרוסית. פליטים אלה נמלטים ממלחמה כדי לחפש מקום מבטחים במדינות ברחבי העולם, שם הם נאלצים להתחיל מחדש, להתחיל חיים חדשים עם מעט משאבים וקרובי משפחה רבים שאבדו. רבים מאנשים אלה הם יהודים, וחלקם אף חברים ב... BBYO בזמן שאנחנו, בארצות הברית, נשב עם המשפחה שלנו במהלך הסדר הקרוב, פליטים אוקראינים יחוו סיוט שנגרם על ידי פוטין והצבא הרוסי. עלינו לעזור לאנשים אלה, יהודים ולא יהודים כאחד, המחפשים מקלט וחופש בארצות הברית ובמקומות אחרים. 

סיפור הפסח לא רק אומר לנו שעלינו לדאוג לפליטים, אלא גם אומר לנו כיצד. בפרשה זו, אנו קוראים על האופן שבו כל קהילת ישראל תקריב את קרבן הפסח. כפי שאומר הפסוק, "כְכַל־עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל יַעֲשָׂ֥וּ אֹתֽוֹ, כל קהל ישראל יקריב את הקורבן" (שמות י"ב, מ"ז). כיום, בעוד שאיננו מקריבים עוד קורבנות בעלי חיים, הרעיון של קורבן מצד כל קהילת ישראל עדיין רלוונטי. רעיון הקורבן המודרני הוא כזה שבו אנו מקריבים משהו כדי לעזור לעולם להפוך למקום טוב יותר. אנחנו, כעם ישראל, חייבים להילחם יחד למען שחרור האנשים, בין אם הם פליטים אוקראינים או מבקשי מקלט ממקומות אחרים הנמלטים מאלימות, זו חובתנו להקריב כסף, זמן ועבודה כדי לעזור לאנשים אלה להשיג חירות בדיוק כמונו.

אני ממליץ לכם להשתתף בסדר פסח השנה, לחשוב על סיפור יציאתנו ממצרים, ליישם אותו למשבר הפליטים של ימינו, ולשאול את עצמכם, "איך נוכל לעזור?"

חג סאמח ושבת שלום,

ג'וליה לוין, אזור הצפון מזרח: מועצת בולטימור