בפרשה זו אנו לומדים את חוקיה של מחלה מקראית המכונה צרעת. מחלה זו תורגמה כצרעת, אך למעשה היא ואינה דומה כלל למחלת העור בת זמננו.

אלוקים אומר לנו מה נעשה אם אחד מאיתנו יחלה ב"צרעת" הזו. אסור לנו להיכנס לביתנו, ובמקום זאת עלינו לבודד את עצמנו ונוכל לחזור רק לאחר שבעה ימים של טהרה.

זה די צירוף מקרים שפרשה זו נקראת שבועיים בלבד לפני פסח, שגם הוא סובב סביב טומאה ותקופות של שבעה ימים. בפסח מנקים את ביתם מכל פיסת חמץ כדי להבטיח שבמשך שבעת ימי הפסח, ביתנו יהיה נקי מחמץ.  

למדנו בפרשה זו שכדי לחזור הביתה לאחר צרעת, על אדם להקריב ציפור ולאחר מכן לטבול ציפור אחרת בתערובת של אזוב ותכלת. מקום נוסף בו נעשה שימוש באזוב היה במצרים המקראית. משה אמר לעם היהודי לצבוע את בתיהם באדום באזוב כדי שמכת הבכורות לא תשפיע על משפחותיהם. הסמליות של קורבן ציפור לצרעת היא שהמדרש אומר שאדם נגוע במחלה זו כאשר מדברים לשון הרע וציפורים מסמלות את כוח הדיבור. זה מסביר מדוע הלוגו של טוויטר הוא ציפור.

אולי, המסר של הקורבן הוא שנבין את הסכנות הטמונות בדיבור. אין ספק שדיבור יכול להיות נהדר, כמו למשל כשאנו משתמשים בו כדי להחמיא למישהו, לעמוד על מה שאנו מאמינים בו, או לומר דברי תורה ותפילה. עם זאת, דיבור יכול להיות גם מסוכן, כשאנו מעליבים מישהו, אומרים לשון הרע, או מעוררים בו נזק. דיבור הוא חרב פיפיות. הוא יכול להרוג אבל הוא יכול להביא אושר באותה מהירות. כשאנו משתמשים בו מדי יום, חיוני שהוא יביא חסד לעולם. הגאון מוילנה אף אמר שאם אתה מתכוון לדבר רע, לרכל או לדבר לשון הרע עם חבריך בבית הכנסת, עדיף להתפלל בבית ואפילו לא ללכת. למרות שזו עשויה להיות עמדה קיצונית, הנקודה שלו היא שלשון הרע כל כך רע עד שצריך אפילו להקריב תפילה בציבור כדי להבטיח שלא ידברו רע על אחר.

אולי זה המסר של הקורבן. אנו מביאים שתי ציפורים, אך אנו שחטפים רק אחת. איננו רוצים לעכב את כל הדיבור; אנו רק רוצים להפסיק להשתמש בו למטרות הרסניות. ציפור אחת חיה כדי להזכיר לעצמנו שדיבור טוב וחיובי חייב להמשיך לחיות, שכן מטרתו היא בעלת ערך רב. זהו הדיבור הכואב, המזיק והמזיק שחייב להפסיק להתקיים.

כשאנו מתקרבים לחג הפסח ומטהרים את בתינו מחמץ, הבה נטהר גם את התנהגותנו ואת דיבורנו. הבה נדאג שדיבורנו יהיה תמיד חיובי ובונה, ולעולם לא פוגע או מכאיב.

שבת שלום

גל רובל, BBYO ארגנטינה