פרשת השבוע, פרשת האזינו, סובבת סביב השיר שאמר משה לעם ישראל יום לפני פטירתו; שיר מלא בשיעורי חיים ודברי חוכמה. נושאי השיר נוגעים במסע של העם היהודי לישראל, תוך ניצול העושר שאדם עשוי למצוא בחייו, ובמשמעות הקורבן. באופן ספציפי יותר, משה שר: "זכר ימי קדם, ראה שני דורות, שאל את אביך ויספר לך, זקניך והם יספרו לך".  

למרות שמשה קרא לראשונה את השיר הזה לפני אלפי שנים, המסרים שהוא מכיל עדיין רלוונטיים לימינו. משה מזכיר לנו כיצד לפני שמגיעים ליעד או ליעד, חשוב לעצור לכמה דקות ולהרהר במסע שלנו. בדיוק כפי שמשה ביקש מהיהודים לשאול את עצמם, "מה אתם יכולים לעשות אחרת כדי למזער את הנדודים במדבר ולהגיע לישראל מוקדם יותר", חשוב לשאול את עצמנו שאלות דומות בזמן שאנו מסע בחיינו. שאלו את עצמכם: מה אפשר או קידם את הצלחותיכם? מי עזר להדריך אתכם בדרך להצלחה?  

להיות מודעים לעצמנו ולאופן שבו אנו פועלים חיוני לצמיחה כפרטים. עם זאת, לפעמים אנחנו הולכים לאיבוד, וזה בסדר. סטייה מהדרך שנקבעה מראש היא חלק מהחיים; חלק שיעזור לכם לצבור חוויות יקרות ערך שאף עשויות לתרום להצלחותיכם העתידיות. בין אם הצלחות אלו היו בנתיב בו הייתם במקור, או אם הן לוקחות אתכם למסע חדש לגמרי, התגברות על קשיים היא קריטית לצמיחה עצמית ולהבנה עצמית.

במהלך השנה וחצי האחרונות, כולנו מצאנו את עצמנו נאלצים לסטות ממסלולנו המקורי כאשר מגפת הקורונה עשתה את דרכה ברחבי העולם. נדרשנו לעטות מסכות, לשמור על ריחוק חברתי ולראות את חברינו ובני משפחתנו דרך מסך. תוך שבועות, העולם הפך וירטואלי. לא הייתה לנו ברירה אלא להסתגל. BBYO גם קיבל תפנית וירטואלית. כל האירועים שאנחנו רגילים לעשות פנים אל פנים היו פתאום מקוונים. לדוגמה, הבחירות היו בזום וכנס בינלאומי התקיים בבתים האישיים של כל אחד מאיתנו, מרחוק. היה קשה מאוד להרגיש מעורבים ומחוברים. עם זאת, למרות הקשיים שנאלצנו להתמודד איתם, אני מאמין שזה הפך את כולנו לאנשים חזקים ועמידים יותר. למרות שהנסיבות לא היו אידיאליות, היו כמה היבטים חיוביים שעלו מהמאבקים שלנו. הצלחנו לזהות מי הם חברינו האמיתיים. גילינו מחדש מערכות יחסים שחשבנו שהן חולפות. זה גם סיפק לנו הזדמנות להרהר על חיינו. המגפה העולמית יצרה זמן להתבוננות פנימית אישית, דתית וחילונית. הייתה לנו הזדמנות להכיר את עצמנו ואת החיים שאנחנו רוצים לחיות. כשסוף סוף נוכל להסיר את המסכות שלנו, נהיה בדרך ליצירת הגרסאות הטובות ביותר של עצמנו.

בנוסף לפסוק הראשון, משה גם שר, "ישורון השמין ובעט. השמן, עבה ועבה. עזבו את ה' עשה אותם. ודחו את צור ישועתו". למה התכוון משה בכך? אני מאמין שההצהרה הזו מייצגת את הרעיון שאם פשוט צורכים או מבזבזים את כל מה שנראה לעין, נשמין מבזבז, אך אם נותנים עדיפות לנתינה, נוכל לנצל את המשאבים הנוספים הללו היטב. חשיבה של חוסר אנוכיות ונתינה לא רק הופכת את העולם למקום טוב יותר, אלא גם הופכת אותנו לאנשים טובים יותר. זה עוזר לנו להבין שלעולם אסור לנו לקחת את מה שיש לנו כמובן מאליו, בין אם מדובר בהורים תומכים, בני משפחה, חברים או אפילו צורות שונות של עושר. לעתים קרובות אנחנו לא מקדישים זמן להודות לאלה שעזרו לנו במסע שלנו. חשוב להיות אסירי תודה על מה שיש לנו ולהעביר את המשאבים שלנו לאחרים הנאבקים במציאת ייעודם בחיים.

הפרשה מסתיימת בכך שאלוהים מורה למשה לטפס על הר נבו. בעודו על ההר הוא רואה את ישראל, אך בסופו של דבר מת על ההר לפני שהגיע אליו בעצמו. "כי תראה את הארץ מנגדך ולא תבוא שמה אל הארץ אשר אנכי נתן לבני ישראל". קורבנות הם דבר שלעתים קרובות איננו חושבים עליו. אבותינו הגיעו לארץ זו מבלי לדעת למה לצפות. האם יהיה חופש דת? האם יהיו הזדמנויות להצלחה כלכלית? האם יהיה שלום? לרוב, הסיבות שלהם לעלות לארץ זו היו לטובת משפחותיהם, בין אם הם עדיין היו בחו"ל, ובין אם רצו שילדיהם או ילדיהם העתידיים יזכו לחיים טובים יותר. למרות שמשה מעולם לא זכה להיות בישראל, דורות על גבי דורות לאחר מכן, העם היהודי עדיין שם. עלינו לזכור את האתגרים שאבותינו עברו, הכל כדי להביא אותנו לאן שאנו נמצאים כעת.

לקחים אלה של התבוננות פנימית, הכרת תודה והקרבה, כולם עוזרים לנו במסע שלנו לחיות חיים משמעותיים ומודעים. כשאנו פותחים שנה חדשה בלוח השנה היהודי, הבה נתחייב להפוך ערכים אלה לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו במהלך השנה הבאה.

שבת שלום

שליחים של NSR, מולי סינגר ובן גליק