דבר תורה השבוע, פרשת לך לך, מתרכז סביב יחסיו של אברהם עם ה'. הפרשה מתחילה בכך שהקב"ה אומר: "לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ", כלומר, "לכי הלאה ומארץ מוצאך מארצך ומארץ מוצאך". אתה." אברם קיבל הוראה לעזוב את מקום הולדתו ולצאת לארץ כנען עם אשתו שרי ואחיינו לוט. הוא זכה גם לברכה שבה נכתב: "וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽ", כלומר, "אברך ואעשה לך גוי גדול, ואעשה אותך גדול; ברכה." כשהמשפחה הגיעה לארץ קנן, הקב"ה אמר לאברהם שזו תהיה ארץ צאצאיו, ולאחר מכן המשיך להשאיר את אברם באחריות לבנות מזבח לכבוד ה' ולהפיץ את האידיאולוגיה של אלוקים אחד, הידוע יותר כיום כמונותאיזם.  

אולם, בארץ כנען, תנאי החיים היו פחות מאידיאליים. ליתר דיוק, היה רעב שגרם לאברם לרצות לעבור למצרים. אולם, לפני שנכנס לארץ מצרים, סיפר אברם לשרי כיצד הם יציגו את עצמם כאח ואחות. בשל יופיה המרהיב של שרי, אם מישהו יגלה שהם נשואים, חייו של אברם יהיו בסכנה ושרי תילקח למעצר בבית פרעה.

במהלך תקופה זו, גם אברם הצליח. הוא רכש כמויות משמעותיות של בהמות ועבדים. אולם, הצלחה זו לא נמשכה זמן רב, שכן אלוהים הכה מגפה בבית פרעה עקב העובדה שאברם לא היה אמיתי לגבי אופי מערכת היחסים שלו ושל שרי. אברם, שרי ולוט נאלצו לאסוף את כל העושר שרכשו ולעזוב את מצרים. בנקודה זו השלושה יצאו דרך מה שידוע כיום כמדבר הנגב.

בעודם עושים את דרכם בנגב, התקרב אברם לאזור בו בנה את המזבח. כשהגיע, קרא לה' בשמו. אז החליטה המשפחה שרכשה יותר מדי נכסים ועושר מכדי שיוכלו להישאר יחד בהצלחה. כדי לשמר את שתי הקבוצות, הם החליטו להמשיך את מסעותיהם בכיוונים מנוגדים. לוט גילה שארץ סדום פורייה והחליט להתיישב שם, בעוד אברם נשאר בארץ כנען. עם זאת, סדום הייתה מקום בו שוכן הרע, לכן אמר ה' לאברם שכל ארץ כנען מיועדת לכל צאצאיו. הקב"ה הבטיח לאברהם, "שַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר ׀ אִם-יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת-עֲפַ֣ר הָזַרְעֽם. יִמָּנֶֽה", כלומר, "אעשה את צאצאיך כעפר הארץ, כך שאם אפשר לספור את עפר הארץ, אז גם צאצאיך יוכלו "יספרו." ההצהרה שאמר ה' לאברם התכוונה בעיקרה לכך שיום אחד כל הארץ תתמלא בצאצאיו הרבים של אברם. ה' אמר לאברם להעז לצאת לארצו, שכן כולה שייכת לו. בשל הוראות ה', התגורר אברם בשדות ממרא, בחברון, ובנה שם מזבח נוסף לכבוד ה'. לרוע המזל, אברם לא זכה לשלום רב בתקופה זו, שכן פרצה סדרה של מלחמות בממלכות רבות מסביב. תוצאות המלחמה הובילו לאברם לאבד את כל עושרו לאלה שפלשו לסדום.

ברגע שאברם שמע את החדשות הללו, הוא זעם, אסף את כל עבדיו ויצא לתקיפה בלילה. צוותו של אברם זכה להצלחה עצומה, שכן הם הצליחו להחזיר את לוט עם כל רכושו, כמו גם את כל האנשים שהיו שם. לאחר הצלחה זו, מלך סדום נפגש עם אברם וקיבל את פניו בלחם ויין. אברם קיבל אז ברכת כהונה, כשלמעשה מה שהוא רצה היה את לוט בתמורה לרכושו. אברם לא רצה את הברכה הזו, והוא אמר למלך שלעולם לא ייקח ממנו דבר, שכן לעולם לא יזכה את הצלחותיו למלך. כל הקרדיט על הצלחותיו של אברם יינתן לאלוקים. כתוצאה מכך, אמר לאברם שהוא יזכה להגנה ויתוגמל, אך כל מה שאברם רצה היה ילד. אמר הקב"ה לאברם: "הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּא֣אמֶר ל֔וֹ כֶֹּ֥רְך." כלומר, "הבט אל השמים וספור את הכוכבים, אם תוכל לספור אותם, כך יהיו צאצאיך." אברם ידע שניתן לסמוך על ה', ולכן חיכה למה שה' הבטיח, ילד.

שרי הרגישה אשמה על כך שלא יכלה להביא לאברם צאצאים, ולכן אמרה לו לקיים יחסי מין עם הגר, השפחה, כדי להביא ילד לעולם. לאחר שאברם הסכים, שרי הפכה את הגר לפילגשו של אברם, ומיד הרתה. אולם, בסופו של דבר, המעשים שאברם והגר השתתפו בהם גרמו לשרי לקנא. אברם השאיר לשרי את האחריות להבין כיצד להתמודד עם הגר. שרי בסופו של דבר התנהגה באכזריות ולא ידידותית כלפי הגר, וגרמה לה לברוח. אלוהים התערב ואמר להגר לחזור אל אברם ושרי ולהתמודד עם היחס הרע. אלוהים הבטיח לה צאצאים רבים בתמורה. בנוסף, אלוהים גם אמר לה שהיא נושאת בן שייקרא ישמעאל, שכן אלוהים ידע את הקורבן שהקריבה. ישמעאל נולד כשהיה אברם בן 86.

13 שנים לאחר מכן, בגיל 99, הרגיש ה' שהגיע הזמן לכרות ברית בין שני הצדדים ולקדם את ההבטחה להעניק לו צאצאים רבים. ה' גם אמר לאברם ששמו ישונה לאברהם, שכן הוא יהיה "אב המון גויים". ה' הבטיח שבריתם תחול על כל צאצאיו, והם יהיו בעלי ארץ כנען לנצח, כשה' ינהיג אותם. הקב"ה אמר לאברהם כי "זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר ,תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֽר כֻּל לָכֽם כֻּև" ברית ביני וביניך ובין זרעך ללכת אחריה אשר תשמור: כל זכר ביניכם יימול." כאשר כל זכר היה בן שמונה ימים, היה עליו להימול כייצוג פיזי של הברית. אלוהים גם שינה את שמה של שרי לשרה ובירך אותה בכך שאפשר להם להרות ילד במטרה לסייע בהכוונת האומה החדשה. שמו של הילד היה אמור להיות יצחק והוא ימשיך את הברית. ישמעאל לא נשכח, הוא קיבל ברכה שבה הוא ייצר את מנהיגי 12 השבטים הבאים. לאחר מכן, אברהם מיל את עצמו כמו גם את כל בני המשפחה הזכרים, והחל את הברית הנצחית.

פרשה זו מדגימה את החשיבות של ללכת בעקבות ה', להאמין בו ולאהוב אותו. מזל טוב והצלחה יגיעו כאשר אדם ייתן את אמונתו וליבו בידי ה', למרות כמה קשה המסע עשוי להיראות באותו זמן. לאורך חייו של אדם, יהיו מכשולים רבים שנאלץ להתמודד איתם, אך אמונתנו ובטחוננו בה' הם שיאפשרו לנו לדחוף דרכם ולמצוא את האור בקצה המנהרה.

לדוגמה, כיהודי, מטרת השבת היא לחזק את הקשר שלך עם ה', את הזהות שלך ואת הקהילה. עם זאת, בעולם המודרני, ישנם מכשולים רבים שעשויים למנוע מאיתנו לחגוג את השבת. ליתר דיוק, אתגרים אלה עשויים להופיע כחברים שמעודדים אותך לצאת לטיול דרכים בסוף השבוע או להשתתף בקניות. אפילו הגעגועים לטלפון שלך בשבת יכולים להיחשב לקושי גדול. זה יכול להיות קשה מאוד לפעמים כשאתה מרגיש נטוש או כאילו אתה לא מסוגל להשתתף בחברה המודרנית המשתנה ללא הרף. עם זאת, חשוב שתזכור מדוע אתה כן חוגג את השבת ותישאר נאמנים לאמונות שלך למרות גודל הפיתויים. אתה מסוגל לגלות למי באמת אכפת ממך ומקשרך עם ה'. אנו חוגגים את השבת כדי לקחת זמן לעצמנו ולהפריד את חיינו מהכאוס שאולי התרחש בשבוע הקודם. בלי הפסקה, לא היינו מסוגלים לתפקד, מה שיפגע בפרודוקטיביות שאנו צריכים כדי להצליח. על ידי לקיחת יום אחד בשבוע כדי להירגע ולהתעמק בקהילה היהודית, המועצמת על ידי אמונתנו, אנו מהרהרים על מה שהלך טוב ומה שלא, ולקחת את כוחנו איתנו לשבוע הבא עם הלקחים שלמדנו. על ידי כך, וביטוח באלוקים, לא משנה כמה גדול הפיתוי, נוכל להוכיח את עצמנו בצורה הטובה ביותר ולהיות הגרסה הטובה ביותר של עצמנו, ובכך לאפשר לנו לשגשג.

‍

שבת שלום,

PWR אזורי שליחות, ליאורה לנגמן ומאיה פונברג