ככל שגדלתי, אנשים קראו לדור שלנו "דור הטכנולוגיה". במשך כל חיי, פשוט ישבתי בחיבוק ידיים וקיבלתי את העובדה שזה הדור שאני חלק ממנו. אני מודה, זה היה הגיוני, עם כל האייפונים, המחשבים הניידים והגאדג'טים.

ב-16 במרץ 2020, העולם כולו התהפך. מגפת הקורונה גזל מאיתנו הרבה, אבל לדעתי, הדבר הכי גדול שהוא גזל מאיתנו היה את החיים החברתיים שלנו. כשהמגפה פגעה בנו, כל מה שנשאר לנו היה טכנולוגיה. עכשיו הייתם חושבים שזה בסדר, אחרי הכל, אנחנו "דור הטכנולוגיה", אבל לאט לאט הבנתי שאנחנו, למעשה, "דור האינטראקציה החברתית".

כן, אני מודע לכך שזה נשמע טיפשי, אבל הרשו לי להסביר. אם היינו באמת דור שמתפקד סביב טכנולוגיה, COVID-19 והסגר היו קלים, אבל זה היה בדיוק ההפך. בריאותם הנפשית של בני נוער צנחה במהלך הסגר. זה קו שחוזר על עצמו הרבה, אבל בואו נתעמק יותר בסיבה...

בית ספר. כל ילד תמיד אומר כמה הוא שונא את בית הספר ואת ההתעוררות המוקדמת. עם זאת, כולנו מיהרנו לחזור בו מההצהרה הזו כשהכל נקרע לנו מהיד. לרכל עם חברים, לספר בדיחות בכיתה, לשבת בקבוצות ולאכול צהריים. לבהות במסך כל היום, לאכול צהריים לבד בבית... בית הספר הפך לקשה יותר כשה-WiFi שלך התקלקל, או כשהמורה שלך מיקמה את המצלמה בצורה לא נכונה. אפילו לא יכולת לפנות לחבר שלך לקבלת הסבר. סוף היום היה מגיע והיית מותש מלשבת באותו כיסא כל היום ולבהות במסך.

בעבר, כדי להקל על עצמנו מהלחץ של בית הספר, היינו יוצאים עם חברים, אולי למסעדה, למסיבה, או סתם מבלים אצל חברים. כמו רוב הדברים, גם זה נלקח מאיתנו; תחת הסגר, אנחנו חיים בחיים מלחיצים כל הזמן; בית הספר מלחיץ, אי אפשר לצאת להירגע ולבלות עם חברים. עבור בני נוער רבים, כולל אותי, החיים הפכו פתאום אפלים וקשים מאוד.

כעת, בנוסף ללחץ של הלימודים ולחוסר הזמן לברוח, אנו חיים בתוך מגפה עולמית. חוסר הוודאות של המציאות החדשה שאנו חיים בה הרסה אנשים. באופן אישי, אני אדם שצריך לדעת מה קורה; אני אוהב לתזמן שבועות מראש ולהיות מאורגן. עם זאת, COVID-19 לקח את זה ממני: כל יום כל כך בלתי צפוי. זה גרם לבריאות הנפשית שלי - ושל רבים אחרים - לצנוח.

אבל מה אנחנו יכולים לעשות? למרות שאנחנו רוצים, אנחנו לא יכולים לגרום לקורונה להיעלם. אנחנו צריכים להיות מודעים, סבלניים ואוהבים, כי אנחנו חיים בתקופות הקשות והלא ודאיות ביותר שאי פעם היינו צריכים להתמודד איתן. קורונה גזל מאיתנו יותר ממה שאוכל לתאר. אבל דבר עצום שהוא גזל היה את חיי החברה שלנו... והאמת היא, שאין לנו מה לעשות בנידון. בריאות הנפש שלנו מידרדרת והדבר היחיד שיש לנו את היכולת לעשות הוא לחכות ולקוות שהעולם ישתפר.