פרשת בהר דנה בהלכות שמיטה, ומורה לנו לתת לאדמה לנוח על ידי אי זריעה או חרישה. נאמר לנו לנהוג זאת אחת לשבע שנים. אנו למדים שהאדמה חייבת לנוח, אחרת היא תעובד יתר על המידה ולא תניב פרי באופן עקבי.

היבולים והעצים שלנו מקיימים אותנו ומספקים לנו את היסודות שאנו צריכים כדי לשרוד, כמו מזון ומחסה. יסודות חיים אחרים הם חינוך, עבודה ותחביבים. בעוד שצמחים מספקים צרכים פיזיים, פעילויות אלו מציעות העשרה רוחנית, רגשית ואינטלקטואלית. מגפת הקורונה אילצה אותנו לתת לפעילויות הללו לנוח. או לכל הפחות, לשנות. בעוד ששינוי הקצב הזה היה פתאומי וההשלכות היו הרסניות, סוף סוף הצלחנו לקחת הפסקה. אירועים פנים אל פנים בוטלו, ונאמר לנו להתרחק מאנשים אחרים. החרדה והשלווה שחשנו התקיימו יחד גם בבידוד שלנו. אנשים מצאו תחומי עניין חדשים ויצרו קשרים חדשים דרך העולם הווירטואלי.

אין פירוש הדבר שאין חסרונות למנוחה. המגפה הביאה לעלייה בבעיות בריאות הנפש ואנשים רבים הרגישו מבודדים מחייהם החברתיים. באופן דומה, במהלך שנת המנוחה, עלינו להסתמך על המזון שאספנו ולקוות שזה יספיק לנו כדי לעבור את השנה. אף על פי כן, ההפסקה מהחיים שלפני המגפה אפשרה לכל אחד מאיתנו זמן רב להרהר ולצמוח. מנוחה היא טובה. מנוחה היא הכרחית. ולמרות ששנת המנוחה שלנו הגיעה במהלך גלי הרס, ייתכן שיש נקודת אור חיובית בעולמנו המשתנה.

בניגוד מוחלט לפרשת בהר, פרשת בחוקותי מדברת על הברכות שנקבל אם נחיה את חיינו לפי הסטנדרטים והציפיות שהתורה מציבה לנו. היא גם מציינת שאם לא נעמוד בכללים אלה, נענש בקללות נוראיות. נושא הציות לחוקים וכתוצאה מכך ברכה או קללה מקורו בספר בראשית ובאדם וחוה. בעוד שחזרה לנושא מבראשית עשויה להיראות מוזרה, זה הגיוני מכיוון שספר ויקרא מדבר הרבה על המסורות, הטקסים והמנהגים שעם ישראל חייב לציית להם. הנושא סוגר את ספר ויקרא כדי להזכיר לנו את טבעם החיוני של כללים ותקנות. לכל כלל יש השלכות, טבעיות או לא, אם מפרים אותם. זה מה שראינו שוב ושוב מאז תחילת המגפה.

בתחילה, כאשר נגיף הקורונה הגיע לראשונה לארה"ב והחלו הסגרים, הייתה הרבה בלבול ופאניקה, ולעתים קרובות היו הפרות של הכללים שנקבעו לראשונה. ככל שחלף הזמן והמגפה התמשכה, היה זה מקובל לראות עסקים מפרים הגבלות כמו חובת עטיית מסכות, או מתן אפשרות ללקוחות לאכול בתוך מסעדה. במובן מסוים, אנו יכולים להשוות בין פרשת בחוקותי המענישה את אלה שעוברים על חוקים חשובים, לבין הרשויות המקומיות המענישות עסקים על סיכון בריאות הציבור. הקבלה זו עוזרת לנו להבין עד כמה אדם בודד יכול להשפיע על חברה במעשיו.

בעוד שהמגפה דועכת אט אט הודות לפריסת החיסונים המוצלחת, עדיין חשוב לזכור לאפשר לאדמתכם ולחייכם לנוח, ולפעול לפי הכללים שנקבעו למען בריאות הציבור. באחריותנו לוודא שמשהו כמו מגפה לעולם לא יקרה שוב, ולפעול לפי ההנחיות שניתנו לנו.

שבת שלום,

שליחים של לונסטאר, אבי סיגל וג'וש נטלסון