בפרשת השבוע, פרשת ויקרא, קורא ה' למשה ומסביר לו את חוקי קורבנות בעלי חיים ולחם. ישנם קורבנות רבים המוזכרים בתורה כגון מנחה, שלמים, חטאת ואשם. רבים מקורבנות אלה נועדו למען העם היהודי כדי להראות את הכרת התודה והמחויבות שלו. לפילוסופיה היהודית יש הסברים רבים ושונים לקורבנות: הרמב"ם הציע שקורבנות בעלי חיים יכינו את העם היהודי לצורות אחרות, נשגבות, של קורבנות. פילון האלכסנדרוני מצא משמעות סמלית בכל אחד מהקורבנות השונים. מקובלים הבינו שלכל קורבן יש משמעות מיסטית עמוקה שעשויה לא להיות ברורה בקלות ללומד מזדמן. לבסוף, חוקרים רפורמיים רבים הרגישו לא בנוח עם אזכור קורבנות בעלי חיים וביקשו להסיר חלק ניכר מהליטורגיה והתורה על קורבנות מתפילותינו וטקסינו.

מהו הלקח העיקרי שאנו יכולים ללמוד מפרשת ויקרא? קורבנות לא היו רק מעשה של הבאת קורבן הבהמה או הסחמה על המזבח. נדרש מאדם להתבונן לעומק ובתבונה רבה כדי להבין מדוע הוא מביא את הקורבן הזה. מה באמת הוקרב? מה הייתה הסמליות של אותו קורבן? יכולת זו להתבונן לעומק ובתבונה גדולה יותר מועילה ביותר גם בימינו.

הרמב"ם כותב, "כל טרגדיה ומצוקה שקורים לקהילה הן גם הזמנה לתשובה (חזרה), כך שכאשר דברים רעים קורים, אתה מחליט להתקרב אל ה'". רש"י (רבי שלמה יצחקי) מציין שיש הבדל בין דברים שקורים במקרה לבין דברים שהם במובן מסוים קריאה מה' להתקרב אל ה'. אולי, המגפה הנוכחית והצורך המתמיד בבידוד ובידוד הם ההזדמנות להקשיב לשכלנו, לנשמתנו וללבנו כדי לשמוע את קריאתו השקטה מאוד של ה'. ייתכן שה' שואל אותנו שאלות כגון, האם יש מישהו שאני צריך להתקשר אליו כדי לבדוק מה שלום? האם יש מישהו שאני צריך לעזור לו? האם יש מישהו שאני צריך להודות לו? האם יש תפילה שאני צריך לומר? האם יש פסוק שאני צריך ללמוד? האם יש מצווה שאני צריך לעשות?

כרגע, אסטוניה, המקום ממנו אני מגיע, חווה זמנים קשים מאוד. יש לנו אחד משיעורי ההדבקה לנפש הגבוהים בעולם. אנחנו נמצאים כעת בסגר השני שלנו וחזרנו הביתה. כרגע, זה הזמן שלנו להקשיב למחשבות שלנו. שאלתי את עצמי, האם יש משהו שנמנעתי ממנו עד עכשיו כי הייתי עסוק מדי, ועכשיו, שוב בדממה הזו, אני מסוגל לשמוע? זה מהות הקורבנות בפרשת ויקרא. לפעמים צריך להקריב משהו כדי לראות משהו חדש, משהו שלא יכולת לראות בעבר, אבל עכשיו נמצא ממש מול העיניים. לפעמים הזמנים הקשים באמת הם הזמנים של הצמיחה הגדולה ביותר. אנחנו לא רואים זאת באותו זמן, אבל כשאנחנו מסתכלים אחורה, אנחנו יכולים לראות מה באמת חווינו באותם זמנים.

שבת שלום,

אליזבת ברמן

BBYO אסטוניה

‍