פרשת השבוע היא פרשת בשלח, בה אנו קוראים על יציאת בני ישראל ממצרים ותחילת מסעם במדבר.

זמן קצר לאחר שחרור בני ישראל, שינה פרעה את דעתו ורדף אחר בני ישראל יחד עם צבאו. ה' הוביל את בני ישראל דרך מדבר, שם הם נעצרו בים סוף, ללא דרך לחצותו, וצבא מצרים צמוד אחריהם. ה' ציווה על משה: "דבר אל בני ישראל וילכו!" ה' אמר למשה לפרוש את מטהו על הים ולבקעו, ולאחר מכן על בני ישראל להמשיך דרך הים הבקע. "וידעו המצרים כי אני ה', כי אכבד בפרעה, ברכבו ובפרשיו." משה שלח את מטהו והים נבקע. בני ישראל הלכו על קרקעית הים, ביבשה. לאחר מכן, המצרים מיהרו ללכת אחריהם אל תוך הים.

משה הושיט את ידו על הים והמים שעמדו כחומות נפלו על המצרים והטביעו את כולם. משה הוביל את בני ישראל בשירה, בשבח ה' על הנס המופלא שאירע. מרים, אחותו של משה, הובילה את הנשים בשירה ובריקוד בליווי מוזיקלי. בני ישראל המשיכו למסע במדבר, שלושה ימים מבלי למצוא מים. לאחר מכן הגיעו למרה, שם מצאו מים, אך הם היו מרים. משה המתיק את המים באורח פלא.

חודש לאחר יציאת מצרים, אזל לבני ישראל האוכל, והשם סיפק להם מן בכל יום, למעט שבת. במקום זאת, בימי שישי ניתנה להם כמות כפולה של מן להכנה לשבת.

בני ישראל המשיכו בדרכם וכשהגיעו לרפידים אזלו שוב מי השתייה שלהם. בני ישראל התלוננו, וה' ציווה על משה להכות סלע מסוים במטהו. מים נשפכו מן הסלע, והעם שתה.

לאחר מכן, הגיעו העמלקים ותקפו את בני ישראל. משה הורה לתלמידו יהושע לאסוף צבא ולהילחם בעמלק. יהושע עשה כן, ובני ישראל ניצחו, בעזרת תפילתו של משה על ראש ההר. אלוהים אמר למשה לתעד בספר "למחות את זכר עמלק מתחת השמים".

יש הרבה מה ללמוד מהפרשה הזו. המדרש מספר לנו שכאשר בני ישראל הגיעו לים, הם נתקפו פאניקה, מלבד אדם אחד, נחשון בן עמינדב, שהחליט להיכנס למים ולחצות את הים. על פי המדרש, הים נפתח רק ברגע שהוא נכנס לתוכו. לעתים קרובות יש לנו משימה גדולה לעשות ואנחנו לא יכולים לדמיין איך אי פעם נשלים אותה. פרשה זו מלמדת אותנו שהדבר הטוב ביותר לעשות הוא ללכת בעקבות דוגמתו של נחשון ולהתחיל. אם נעשה זאת, לעתים קרובות מאוד, ה' יעזור לנו להשלים את המשימה, לא משנה כמה גדולה או קטנה היא. לעולם לא תדעו אם לא תנסו.

שבת שלום,

אריאנה סולטן

UKI National JZA