ב-26 באוקטובר, אישר הקונגרס הלאומי הארגנטינאי חוק בשם חוק התיוג, הקובע כי על מוצרים שונים יהיה סימן מתומן שחור, המתריע בפני הצרכן אם יש כמות מוגזמת של סוכר, קלוריות, נתרן וכו' במוצר. כשאתם קוראים את זה, אתם בטח מניחים שזה רעיון מצוין לספר לאנשים מה הם אוכלים והאם זה בריא או לא. עם זאת, יש לי כמה דברים למחשבה...

אנשים רבים התומכים בחוק הזה מסכימים שהוא יגיד לנו "מה אנחנו אוכלים". למרות שהם צודקים מבחינה טכנית, מאז 2006 יש חוק המחייב את החברות להציג את מספר הקלוריות, הנתרן, החלבונים, הוויטמינים והשומן שיש במזון. מניתוח זה, נוכל להסכים שזה יותר מועיל לחנך אנשים להבין מה הם אוכלים במקום להפחיד אותם ברמיזה ש"מה שאתם אוכלים לא בריא, זה יהרוס לכם את החיים".

דמיינו שאתם הולכים לסופר ורוצים לקנות קינוח ממש טעים. אתם חושבים על גלידה טעימה מצופה בשוקולד, אבל כשאתם לוקחים אותה אתם רואים מתומן שמזהיר: "תכולת סוכר גבוהה". האם תקנו אותה או לא? ברור שכן! המדבקה חסרת התועלת הזו לא תעצור אתכם! סביר להניח שתרצו לאכול אותה למרות שהיא מכילה סוכר; אחרי הכל, זה מה שהופך אותה לכל כך טעימה. כאן, אנו יכולים לראות שהחוק הזה לא יוכל למנוע מלקוחות רבים לקנות משהו שאינו בריא; לכן, הוא לא ימלא את ייעודו.

בנוסף, חוק זה נותן תדמית שלילית לחברות המייצרות את המוצרים הללו. אם הן לא רוצות שיהיה משהו שכתוב עליו "אל תקנו אותי" על האריזה שלהן, הן יצטרכו לשנות את הרכב המזון כדי להימנע מחוק הסימון. כתוצאה מכך, יהיו שתי השפעות משמעותיות: אנשים יפסיקו לצרוך דברים שנהנו מהם בעבר מכיוון שהם כבר לא מיוצרים באותה צורה, ובתורם, חברות יסבלו מהפסדים כספיים.

כלל זה החל לאחרונה, כך שאנחנו עדיין ממתינים לשינויים ניכרים בחיי היומיום שלנו כדי להעריך האם הוא מועיל או לא. הישארו מעודכנים, נראה מה יקרה בחודשים הקרובים!