לפני ארבע שנים, אחותי נסעה לישראל, והייתה הראשונה במשפחתי שעשתה זאת, למשך שלושה שבועות עם אחוות הנוער דילר , וזה שינה את חייה. כמעט והייתה לי הזדמנות לנסוע גם עם דילר בקיץ 2020, אבל כולנו יודעים מה קרה באותה שנה. אבל באורח פלא, זכיתי סוף סוף לנסוע לישראל הקיץ הזה עם ILSI. עד מאי 2021, לא הייתי בטוחה אם הטיול בכלל יתקיים. הכל היה תלוי באוויר. הטיסה שלי אפילו השתנתה והייתה שש שעות מוקדם יותר ממה שהייתה אמורה להיות. שבוע לפני שעזבתי עם שני חברים שלי מאזור הולדתי KMR, סוף סוף הבנתי שאני נוסעת. החיים שלי כפי שהכרתי אותם עומדים להשתנות.

אבל עדיין הייתי עצבני ממגוון סיבות. ראשית, זו תהיה הפעם הראשונה שלי מחוץ למדינה מאז שהייתי בן שלוש, ואטייל בלי המשפחה שלי במהלך מגפה עולמית. לא רק זאת, אלא שהייתי עצבני לגבי איך אנשים בבית באזור הלא יהודי שלי יראו את זה. בחודשים שקדמו לעזיבתי, המתיחות בין ישראל לפלסטין שוב התגברה. זה היה בכל הרשתות החברתיות, ולכל פוסט שראיתי היה מסר אחר. כולם צעקו על מי התחיל את הלחימה, וזה היה כל כך מכריע, אז הפסקתי לדבר על זה עם אף אחד מלבד המשפחה שלי.

מה יכולתי לומר? זה לא שאני גר שם וחוויתי את הסכסוך הזה ממקור ראשון. שום דבר שיכולתי לומר לא יכול להשתוות לסיפורים שאתם עשויים לשמוע ישירות מאנשים שחווים אותו באופן קבוע. הרגשתי כאילו אני עומד להרגיז מישהו. זה נושא מאוד מתוח, אז אני מעדיף לשמוע מאחרים מאשר לדבר עליהם. 

גדלתי בבית הספר של יום ראשון בבית הכנסת שלי, ולמדתי רק על נקודת מבט אחת ויחידה. למעשה, מעולם לא שמעתי על פלסטין עד לפני כמה שנים. מוקדם יותר הקיץ, כשהמתחים בין שתי הקבוצות גברו, הרשתות החברתיות היו מלאות באינפוגרפיקות ותמונות שסיפרו סיפורים שונים. נראה היה שהתקשורת המערבית מנפחת את הסכסוך בצורה יוצאת דופן. הסכסוך הזה נמשך כבר עשרות שנים מאז ייסוד ישראל. לקח לי זמן עד שהבנתי את הסכסוך בין ישראל לפלסטין, אבל ברגע שהבנתי זאת התחלתי לראות את ישראל לא רק כמולדת לעמי, אלא כמדינה בעולם האמיתי. למרבה המזל, היו לי שפע של הזדמנויות ללמוד על ישראל ועל פלסטין כאחד, כולל דרך מלגת ישראל העולמית (מלגה וירטואלית, בת שנה, שנועדה ללמד בני נוער יהודים כיצד לנהל דיונים משמעותיים ופרודוקטיביים עם אנשים המחזיקים במגוון רחב של נקודות מבט).

אבל אפילו אחרי שניסיתי לשקוע בשיחות ישראליות-פלסטיניות, עדיין הרגשתי מוצף, במיוחד כשהרשתות החברתיות הוצפו באינפוגרפיקות ובקולות מכל מיני נקודות מבט. שמתי לב שהרבה מזה היה אנטישמי לחלוטין. הטביעתי כל מחשבה שהייתה לי על ישראל.

אבל אז הלכתי לשם, והכל השתנה. 

ראשית, בניגוד לאמונה הרווחת בתקשורת המערבית, ישראל אינה אזור מלחמה. ישראל היא מדינה יפהפייה עם תרבות תוססת, אנשים נפלאים, אוכל טעים, נופים מדהימים והיסטוריה בשפע. הקבוצה שלנו טיילה ברחבי הארץ, החל בנגב וכלה בירושלים. עקבנו אחר סיפור הקמתה של מדינת ישראל בכל מקום אליו ביקרנו. נדרשנו להיכנס לבידוד עד שכולם יקבלו אישור ממשרד הבריאות הישראלי, אז שהינו בקיבוץ בשדה בוקר, בית האבות של ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן גוריון.

בנגב למדנו על החקלאות של ישראל. בעיר עכו העתיקה למדנו על המנהיגים ההיסטוריים המפורסמים שעברו דרכה. בצפון, סביב רמת הגולן, למדנו על התרבות הדרוזית ועל יהדות אתיופיה. ביקרנו בכנסייה בנצרת ובמסגד בחיפה. ראינו את כל צדדיה של תל אביב, מהשוקים העמוסים ביותר ועד לתחנות האוטובוס הנטושות. אכלנו פלאפל בכל מקום . שמענו ממגוון רחב של דוברים; ישראלים ופלסטינים, ערבים ומוסלמים. השקפותינו הקודמות על ישראל נותרו בעייתיות ותודעתנו נפתחה לאפשרויות חדשות.

בזמן שהייתי בישראל, שכחתי לגמרי מהסכסוך ומהרשתות החברתיות. ישראל אינה מלאה במתח. היא מלאה בחיים. יש שם אנשים שחיים את חייהם, בדיוק כמוך וכמוני. ובמשך שלושה שבועות הייתי חלק מחייהם.

זה מוזר לבקר במדינה זרה ולא להיות מסוגל לדבר את שפתה. דיברתי כמה שיותר עברית שידעתי, אבל לא הייתי חייב. כמעט כל מי שמדבר עברית דובר גם אנגלית. הרגשתי מספיק בנוח לתקשר עם מקומיים עם הידע המוגבל שלי בעברית, אבל ביקשתי מחבריי הישראלים החדשים שתרגמו לי כשצריך. המשכתי ללמד את עצמי עברית גם אחרי הטיול שלי כי אני מאמין שלימוד שפות יכול לחבר אותך לתרבויות שונות ברחבי העולם.

למדתי מגיל צעיר שישראל חשובה לעמי. אבל לבסוף, הצלחתי להבין זאת בעצמי. בפעם הראשונה בחיי, הרגשתי בנוח במאה אחוז להיות יהודי בציבור. להיות יהודי בקול רם. ב-4 ביולי, עשינו ברביקיו מאולתר בפארק ציבורי בירושלים. רקדנו ושרנו לצלילי שירים עבריים ודקלמנו את התפילות שלפני ואחרי הארוחות. הרגשתי בטוח. הרגשתי בבית.

אני יודע שלא לכולם יש את ההזדמנות לנסוע למקומות רחוקים, אבל אם אי פעם תעשו זאת, אל תהססו לנצל אותה. גם אם אינכם יודעים הרבה על לאן אתם נוסעים, אתם יכולים (וכדאי) תמיד לעשות מחקר לפני הטיול. אבל הדרך הטובה ביותר ללמוד על תרבות אחרת היא לחוות אותה ממקור ראשון.

ישנן דרכים אחרות להתחבר לתרבויות שונות שאינן יקרות כמו טיולים. שיחות עם אנשים ממדינות שונות הן דרך נפלאה ללמוד על חוויות ממקור ראשון. אתם יכולים לקיים פגישות זום, לכתוב לחברים לעט וליצור קשרים ארוכי טווח שאינם דורשים מכם לצאת מהבית. 

חשוב לא פחות (אם לא יותר), אל תאמינו לכל מה שאתם קוראים ברשתות החברתיות. ערכו מחקר משלכם . רשתות חברתיות הן מקום מצוין להתחיל ללמוד על נושאים חמים, אך עליכם לקחת את עניין הלמידה לידיים שלכם. ככל שתלמדו יותר על ההיסטוריה והאירועים הנוכחיים המתרחשים במדינה (ממקורות אמינים), כך תתחילו להבין יותר את האנשים שחיים בה, ותוכלו לבטא טוב יותר את דעותיכם. 

העולם כל כך עצום, אבל אפשר להקטין אותו על ידי גילוי עוד ממנו ושיתוף חוויות עם אחרים.

לחצו על קישור זה כדי לגלול בגלריית תמונות ולראות את יופיה של ישראל, כפי שנראה דרך עיניי.