פרשת השבוע, פרשת וירא, מתחילה בביקורו של ה' אצל אברהם שלושה ימים לאחר ברית המילה. הביקור מסתיים בפתאומיות כאשר שלושה אורחים מגיעים לאוהלו של אברהם במדבר. עד מהרה אנו למדים ששלושת הגברים הללו הם מלאכים, אחד מהם מודיע לאברהם שאשתו שרה עומדת ללדת בקרוב. שרה צוחקת למשמע החדשות הללו, בהתחשב בכך שהיא כבר לא פורייה עקב זקנתה. לאחר מכן ה' מספר לאברהם על כוונתו להשמיד את ערי הרשע סדום ועמורה, עליהן אברהם מוחה ומתעקש שייתכן שיש שם אנשים טובים. שניים מהמלאכים הולכים לסדום כדי להציל את אחיינו של אברהם, לוט.

חדשות גדולות! כנגד כל הסיכויים, שרה יולדת בן בשם יצחק ("הוא צוחק"). מזל טוב להורים המאושרים! ובכן, לא ממש. הפרשה מסתיימת בעקידה או "עקידת" יצחק, שבה ה' מצווה על אברהם להקריב את יצחק. ה' עושה זאת כדי לבחון את אמונתו של אברהם. כשראה את אמונתו כשהיה עומד להקריב את בנו, מלאך מן השמים מספק איל להקרבה במקום בית המקדש העתידי.

זה הרבה לקלוט. הרבה מידע יש שם. בפרשה הזו באמת יש כמה סיפורים נהדרים. אבל הרבה כללים מוסריים לאורך הטקסט מתעלמים מהם. וירא קורא לעם היהודי לשרת אחרים ולעשות את מה שנכון מבחינה מוסרית. לדוגמה, כאשר ה' מבקר את אברהם לאחר ברית המילה, ה' קיים את מצוות ביקור חולים.* פסוק אחד לאחר מכן, אברהם עוזב במהירות את נוכחותו של ה' כדי לקבל את פני הנוסעים המתקרבים לאוהלו. בתלמוד נאמר ש"הכנסת אורחים לעוברי דרך גדולה יותר מקבלת פנים לנוכחות האלוהית".* זה נועד ללמד אותנו שה' לא רוצה שנתמקד בה' כל כך עד כדי כך שנשכח לעזור לזולת. עיקרון נוסף המוצג בוירא הוא שחייבים לעמוד על מוסרם. כאשר ה' אומר לאברהם שהוא מתכנן למחות את סדום וגמורה, אברהם מאתגר את ה'! אברהם דורש שאם בני אדם חייבים לנהוג מוסרית, אז גם ה' עושה זאת! אברהם מבקש מה' למצוא 10 אנשים טובים בערים לפני החורבן. ישנו מדרש (פרשנות רבנית קדומה) הקובע שה' כבר ידע ש-10 אנשים טובים לא ניתן למצוא בסדום, אך ה' שמח שאברהם עמד לצד אנשי זמנו בניגוד לנח ולמבול.^ באמצעות דוגמה זו, אנו לומדים שבלי קשר לתוצאה הצפויה, עלינו תמיד לעמוד על מה שנכון.

לאחר שאברהם הוכיח את אמונתו כמעט על ידי הקרבת בנו, מלאך שנשלח מן השמים מוסר מסר מיוחד לאברהם. המלאך מצהיר כי "אני [המלאך] אתן לך את ברכתי וארב את זרעך ככוכבי השמים וכחולות שפת הים, ותפס זרעך את שערי אויביהם". רבי שמשון רפאל הירש בפרשנותו לתורה מפרש את הביטוי "תפס את שערי אויביך" לא כמשמעות שבני ישראל יכבשו ערים, אלא שערים מתייחסים לאזורים בערים שאליהם אנשים היו הולכים לדבר על עניינים חשובים. כלומר, הברכה אומרת שהרעיונות והמוסר שלנו יגברו.

אם נסתכל על הציוויליזציה המערבית, היא עוצבה על ידי התורה. שבת הייתה סוף השבוע הראשון, והתעקשה על כך שהעובדים זקוקים להפסקה. ביקור חולים מצווה עלינו לבקר את אלו הזקוקים לריפוי. עלינו לעזוב את פינות השדות שלנו כדי שאלו שפחות ברי מזל יוכלו להשתתף במערכת הרווחה המקורית. המצווה על מערכת משפט הוגנת. הרעיון שצדק צריך להיות בחזית החברה שלנו. הטקסט הדתי הראשון שאומר שגם נשים יכולות להיות יורשות את אחוזות אבותיהן. הרעיון שאסור לנו לשכוח לעולם את אלו הזקוקים בינינו.

הברכה הזו מהפרשה, שהמוסר שלנו יזרח, אינה דבר שקורה ללא עבודה. עלינו לעסוק באופן פעיל בגמילות חסדים או מעשי חסד ותיקון עולם. על ידי חתירה פעילה אחר מוסר זה בכל מקום בו אנו נמצאים, נוכל באמת להיות אור לגויים.

אז בואו נבקר את החולים - באופן וירטואלי. נתקשר למישהו שאולי לא בריא, נראה מה שלומו. בואו נהיה מסבירי פנים. התייחסו בעין יפה לזרים ולנזקקים. בואו נעמוד על מה שנכון.

שבת שלום,

דני קופלין ומטאו לוין

‍

*BT סוטה 14א

**שבת ככז א'

^מדרש תנחומא ח

‍