במפגשים קהילתיים יהודיים בזום, אנו חוגגים לעתים קרובות את היכולת שלנו להתחבר בזמן שאנחנו בבית. אנו שרים "הייני מה טוב" , מתוך הכרה עד כמה נפלא שכולנו יחד ביום הזה עם אחינו ואחיותינו, ואנחנו מודים ללא הרף על המעבר שעברה הקהילה שלנו למרחב מקוון.

שבועות משמש כרגע של בהירות, במיוחד בתקופה שבה העם היהודי אינו יכול להתאסף כקהילה אחת. שבועות מציין את הרגע שבו הפכנו לקהילה אחת; זוהי הסיבה מאחורי הרצון המתמיד שלנו להתאסף ולהתחבר. כאשר היהודים קיבלו את התורה, הם נשאלו אם ישמרו אותה, ועל כך הם ענו, "ילדינו יהיו ערבים לנו", ובכך הם הקימו עתיד יהודי המבוסס על היסטוריה משותפת וחוויה משותפת בסיני.

עלינו להכיר בכך שאנחנו הערבים. אבותינו עמדו יחד בסיני כדי לקבל את הטקסט שינחה את אמונתנו ואת חיינו לדורות הבאים. לכן, כשאנו מתחברים לשיחת הזום של בית הכנסת, משתתפים בחוויית השבת הווירטואלית, וממשיכים למצוא דרכים להתחבר עם יהודים אחרים, אנו מדגימים את הערבים שאבותינו רצו שנהיה. על ידי עיסוק פשוט במעשים יהודיים בכל יום, אנו שומרים על הרגע הזה בסיני חי, ללא קשר לזמן שמפריד בינינו אליו.

‍