"אני חושב על סיום דברים", בבימויו של צ'רלי קאופמן, הוא סרט שנע בין מציאות לאשליה בצורה מופתית, מתואר בצילום מפורט של לוקאש ז'אל. לפני שאני מתחיל את הביקורת הזו, אני חייב לומר שזה אולי נראה קצת מבלבל, כי אני מאמין שאם תצפו בסרט הזה לא אמור להיות לכם שום רמז לגבי מה שהוא יראה. מותחן/אימה זה בן שעתיים וארבע עשרה דקות ישאיר אתכם בבלבול מוחלט.

ככל שהסרט מתקדם, הסצנות הופכות יותר ויותר לא מציאותיות ומסויטות. הסרט, המבוסס על הרומן מאת איאן ריד, עוקב אחר לוסי (ג'סי באקלי) כשהיא נוסעת עם בן זוגה, ג'ייק (ג'סי פלמונס), לבית הוריו (טוני קולט ודיוויד ת'יוליס) במהלך סופת שלגים. שתי הדמויות לא משוחחות הרבה במהלך הנסיעה, שכן הנרטיב הפנימי של לוסי משחק תפקיד במילוי הדממה. ג'ייק ממשיך להפריע למחשבותיה כאילו הוא מסוגל לשמוע אותן, מה שמוסיף לאווירה המביכה.

כשהם מגיעים לבית ההורים, המבוכה הזו הופכת במהרה לעלילה מבלבלת עוד יותר, כאשר פרטי עברם מטושטשים. מערכת היחסים בין ג'ייק להוריו מעוררת חשד כאשר השיחה בארוחת הערב הופכת לחוזרת על עצמה ולא אמינה. הזמן שבילתה בבית מוביל את לוסי להטיל ספק בקיומה שלה ואי הנוחות גורמת לה לרצות לעזוב עוד יותר מבעבר. ככל שלוסי משתוקקת יותר לעזוב, כך ג'ייק הופך לרכושני ושולט בה יותר. רעיון זה הוא הערה על רצונו של ג'ייק לשנות את עברו כדי לשנות את תדמיתו בהווה. הוא נאחז נואשות בחיים אידיאליים שדמיין במוחו, ומשאיר את הקהל במצב מבולבל לקראת הסצנות האחרונות.

אם אתם רוצים לצפות בסרט הזה, הוא זמין בנטפליקס, ואני ממליץ בחום לצפות בו עם אדם נוסף.