ביום שישי, 15 במרץ, יצאתי מבית הספר בשעה 11:11 בבוקר, לצד מיליוני תלמידי תיכון אחרים במאות מדינות ברחבי העולם. השעה 11:11 נבחרה עקב 11 השנים שנותרו לנו לחולל שינוי רציני, על פי הפאנל הבין-ממשלתי של האו"ם לשינויי אקלים. בכתבה ב-CNN נאמר כי כדור הארץ יגיע ל"סף מכריע" של 1.5 מעלות צלזיוס עד 2030 אם לא נצמצם את פליטות הפחמן הדו-חמצני ב-45%. זוהי טמפרטורה מסוכנת, ומדענים מזהירים כי היא תגרום נזק בלתי הפיך, כמו גם אסונות טבע קיצוניים ורעב.

הדרישות הספציפיות של הצעדה השתנו בהתאם למיקום. על פי אתר האינטרנט של שביתת האקלים לנוער, הדרישות הכלליות כללו: אימוץ לאומי של ה"גרין ניו דיל", סיום פרויקטים של תשתית דלקים מאובנים, הכרזת מצב חירום לאומי בנושא שינויי אקלים, חינוך חובה בנושא שינויי אקלים והשפעותיהם החל מגן הילדים, אספקת מים נקיים, שימור אדמות ציבוריות וחיות בר, וכל החלטות הממשלה יהיו קשורות למחקר מדעי.

הצעדה בה השתתפתי התקיימה בקמפוס של אוניברסיטת מישיגן, בעיר הולדתי אן ארבור. שמענו מגוון דוברים כמו המועמד למושל מישיגן לשנת 2018, עבדול אל-סייד; יו"ר המפלגה הדמוקרטית של מישיגן, יוסף רבחי; נציב המחוז לשעבר ויו"ר מועצת הסביבה הנוכחית של מחוז וושטנאו, מישל דיטריק; וכמה תלמידי חטיבות ביניים, תלמידי תיכון וסטודנטים. כל אחד מהנאומים שלהם היה רב עוצמה בדרכו שלו. הדרישות הספציפיות מהמחוז שלי כוונו כלפי האוניברסיטה לאמץ ניטרליות פליטות פחמן, למכור השקעות בחברות דלקים מאובנים ולעבור לאנרגיה מתחדשת ברחבי הקמפוס.

נושא שינויי האקלים הוא באמת משהו שבשלב זה תלוי בהיענות ובתמיכה של פוליטיקאים ותעשיות גדולות יותר. עם זאת, איננו יכולים פשוט לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהם יעשו משהו. אם כולם יעברו לאורח חיים בר-קיימא יותר, אם זה נגיש להם, ויפנו לאלו שבבעלותם יותר כוח, אז ניתן יהיה לחולל שינוי אמיתי. אז מה המשמעות של חיים בני-קיימא? מה אנחנו יכולים לעשות כדי לחולל שינוי? האם שינוי של אדם אחד באמת ישפיע?

קיימות, במונחים סביבתיים, היא הימנעות מדלדול משאבי טבע כדי לשמור על איזון אקולוגי. פירוש הדבר הוא פשוטו כמשמעו לחיות באופן שבו כדור הארץ שלנו יוכל להמשיך לקיים את החיים כפי שאנו מכירים אותם: לעשות דברים שיבטיחו שדורות עתידיים של אנשים וכל הטבע יוכלו ליהנות מסביבה נקייה ואיכות חיים טובה. נכון לעכשיו, במיוחד בארצות הברית, איננו חיים בצורה בר-קיימא במיוחד. ברחבי העולם כבר עשרות שנים, אזורים אחרים חוו את ההשפעות המזיקות והקיצוניות של שינויי האקלים, אך רק בשנים האחרונות החלו תושבי צפון אמריקה להרגיש את תחושת הפחד והדחיפות הזו. אם לא ייעשה דבר בנידון בקרוב, אלה שיבואו אחרינו, ואפילו בדורות שלנו, יסבלו הכי הרבה. לכן, זו האחריות של הצעירים לעשות משהו בנידון.

כשאני חושב על הנושא הזה ומה אני, כיהודי, יכול לעשות בנידון, אני מיד חושב על תיקון עולם.

אני חושב על איזו ברכה זה לחיות על כדור הארץ הזה ועל יופיו של הטבע. לא ניתן לנו את כדור הארץ כדי להרוס אותו - ניתן לנו אותו כדי לאהוב אותו ולעזור לו לשגשג, יחד עם כל תושביו. אני חושב על שתילת עצים בטוב בשבט כשהייתי צעיר יותר, על ניקיון בית הספר שלי ביום כדור הארץ. אני חושב על איך את השיעורים הבסיסיים והמהנים לכאורה שלימדו אותי כילדה, צריך לאמץ בקנה מידה גדול הרבה יותר כיום, בתמיכת כל חבריי ואלה שבשלטון.

בעוד שאנו ממשיכים לדחוף לשינוי בקנה מידה גדול יותר, אני משתדל בכל כוחי להזכיר לעצמי את חובתי כיהודי לעזור לדאוג לעולם הזה, לתקן אותו, לעמוד לצדק אקלימי בכל ההיבטים. לעשות זאת נראה שונה עבור כל אחד, אבל בשבילי, זה אומר לדבוק בתזונה הצמחונית שלי לכל החיים, זה אומר לאכול אורגני ומקומי כשאני יכול, זה אומר ליצור קומפוסט ולהפחית את הצריכה שלי של דברים שלא ניתן להיפטר מהם בצורה ידידותית לסביבה. זה אומר להזכיר לסובבים אותי לעשות את השינויים הקטנים האלה כשיכולתם, כדי שבנורמליזציה של השינויים הללו, נוכל להגן על כדור הארץ הזה לא רק ל-11 השנים הבאות אלא לנצח.