מהו עתידה של היהדות הרפורמית? מה המשמעות של להיות יהודי כיום? היכן אנו מותחים את הגבול בין ביקורת על ישראל לאנטישמיות? כל השאלות הללו ועוד נדונו באירוע "מתמודדים עם עתידה של היהדות האמריקאית" בו השתתפתי בסוף מרץ. אירוע זה נוהל על ידי הרב שלי, הרב ג'וש וינסטון, עם אורח מיוחד הרב ריק ג'ייקובס, נשיא האיחוד ליהדות רפורמית, וכמה חוקרים והיסטוריונים נוספים העובדים באוניברסיטת מישיגן או המתגוררים באזור.

התכבדתי שהרב שלי הזמין אותי לאירוע שלו, ושמיעת דבריהם של כל הדוברים הציתה בי מחשבות רבות. יהודי אמריקה כיום חיים במידה רבה בזכויות יתר ובכוח, אך גם חיים בתוך עליית האנטישמיות. ככל שהיהדות האמריקאית הופכת מגוונת וחילונית יותר, אני יכול גם לומר שהיא הופכת ליותר שנויה במחלוקת. לפעמים אני מרגיש שהקהילה שלנו מאוחדת יותר מכל דבר אחר, בעוד שבפעמים אחרות אני מרגיש שהקהילה שלנו מעולם לא הייתה מפולגת יותר.

החובה היהודית ואהבת ישראל הפכו במידה מסוימת למכשול ונקודת מתח בדיונים פוליטיים בקרב יהודים ולא יהודים רבים. ישראל, מדינה שרבים מכנים בית, הפכה לנושא שיכול להוביל לוויכוחים פוליטיים סוערים ורבים חשים מאוימים מכך.

עם כל הדעות השונות על ישראל, כיצד ניתן להבחין בין אנטי-ציונות לאנטישמיות? האם זה שווה ערך? מה ההבדל?

נושא זה עלה כמעט מיד עם תחילת האירוע. בדברי הפתיחה של ההיסטוריונית דבורה דאש מור, היא ציטטה קטע מספר מאת דיוויד ויטל:

"מצאתי את עצמי עד לעלייה תלולה במיוחד במתח ארוך השנים אך עד כה עמום במקצת בין הציבור היהודי-אמריקאי לבין המדינה, העם וכמובן ממשלת ישראל."

הספר שציטטה פורסם בשנות ה-90. האם הוא עדיין נכון? בהחלט. אז מה אנחנו לוקחים מזה? האם אנחנו יכולים לבקר את ישראל? האם אנחנו נותנים למתח הזה להחמיר, או שאנחנו פועלים לאיחוד הקהילה שלנו?

האירוע הותיר אותי עם הרבה מחשבות. כיהודים אמריקאים, רבים מאיתנו מזדהים עם ארץ ישראל משום שהיא מולדתנו. למרות שייתכנו חילוקי דעות לגבי המדינה, אסור לנו לתת לה להפריע לקהילה שלנו - מכיוון שאנחנו מדינה קטנה. עם העלייה התלולה של האנטישמיות במדינה שלנו, הפתרון היחיד שלנו הוא להתאחד ולהילחם בחזרה . זה משהו ש... BBYO לימד אותי, ונושא שלדעתי היה נוכח באירוע.

כשהרב ריק ג'ייקובס דיבר, הוא סיפר סיפור שבאמת תפס את תשומת ליבי ופקח את עיניי לנושא נפוץ בקהילה היהודית. הרב ג'ייקובס סיפר לנו שהוא וחבר שלו הלכו לבית הכנסת כרגיל יום אחד, אבל חברו, בניגוד אליו, היה יהודי כהה. הרב ג'ייקובס קיבל סידור, אבל לא חברו - מכיוון שההנחה הייתה שהוא לא יהודי כי הוא לא היה לבן. בעוד שנושא זה כמעט ולא נדון, הוא נפוץ הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. ההנחה שכל היהודים נראים בצורה מסוימת או שיש להם שם מסוים אינה הנחה שנעשית רק על ידי לא יהודים, אלא גם על ידי יהודים. כשאנחנו עושים את ההנחות האלה בעצמנו, זה רק פוגע בנו וביהודים אחרים. הסיפור הזה באמת השפיע עליי.

עתיד היהדות רק הולך להיות מגוון יותר. אחרי ששמעתי מכל החוקרים האלה, אחדות הייתה משהו שחזר לראשי. עם יותר זוגות בין-דתיים, דעות שונות על ישראל, השקפות שונות על מוסר וצדק, העם היהודי תמיד יהיה מגוון. חשוב שנתגבר על השונות הזו ונשאר עם יהודי מאוחד.