על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את המונח "בלאק פריידי"? אולי אתם חושבים על קניות, המתנה בתורים עד עלות השחר, או הנחות על אלבומים יקרים בדרך כלל שמובילות לקטטות. אמנם זה מה שבלק פריידי הפך לסמל, אבל הוא לא התחיל ככה.

הכל התחיל בפילדלפיה; יום אחרי חג ההודיה, הרחובות היו מתמלאים בקונים ותיירים עסוקים. לעתים קרובות, גנבים ניצלו את היום הכאוטי הזה כדי להקל על הגניבה. המונח, "בלאק פריידי", לא תפס תאוצה עד שנות ה-60. חנויות רבות ניסו לשנות את השם ל"ביג פריידי", אך מאמצים אלה נכשלו. עד שנות ה-80, "בלאק פריידי" היה מונח בשימוש ארצי; הקונוטציה השלילית שהגיעה איתו הפכה לחיובית.

בעוד שהמונח, "בלאק פריידי", השתנה ממשהו שהמשטרה הייתה משתמשת בו ליום לאומי לקניות במחירים שווים, יש גם מקום להטיל ספק בפסיכולוגיה שמאחורי המונח. מדוע אנשים מרגישים שהם צריכים להיכנס לקטטות רק כדי להשיג טלוויזיה עם מסך גדול? ואיך חנויות מפתות קונים?

בעוד שאנשים רבים לא מחפשים שום דבר מסוים ביום הזה,

אנשים נהנים מהזרם של האדרנלין שהם מקבלים מקניות. יום אחד בשנה, אנשים נכנסים לחנויות ומתווכחים על פריטים חומריים, או רצים בחנויות האהובות עליהם, מושכים פריטים מהמדפים. יתר על כן, אנשים רבים חווים חופש מהעבודה או מבית הספר בבלאק פריידי, ולעתים קרובות אנשים מארחים את משפחותיהם לחג ההודיה. יום זה, יום שישי, יוצר פער; לכולם יש את הזמן הזה, המשפחה והחברים נמצאים בעיר, ואנשים מחפשים דברים לעשות. אנשים רבים יכולים להתרגש מבלאק פריידי פשוט כי זה משהו לעשות ביום שבדרך כלל חסר ברק.

לעיתים קרובות מבצעי בלאק פריידי אינם המחירים הזולים ביותר לפריטים. אז בשנה הבאה, במקום לחכות בתורים מדמדומים ועד עלות השחר, חפשו את המחירים הנמוכים ביותר לפריטים, עיינו במבצעי סייבר מאנדיי והירגעו.