נמאס לי לחיות בעולם שבו אני מפחד שההורים שלי לא יחזרו הביתה בסוף היום. נמאס לי לחיות בעולם שבו אני מפחד ללכת לבית הספר. נמאס לי לחיות בפחד. החיים יקרים מדי.

צפייה בטרגדיות הנוראיות כמו בפארקלנד ובפיטסבורג רק הוכיחה מדוע עלינו לקחת את העניינים לידיים. הדור שלנו צריך להילחם על עתידנו.

בכל פעם שאמא שלי מתקשרת אליי, ואני לא עונה, היא דואגת שמשהו קרה לי. אני לא רוצה לחיות בעולם שבו אני מפחד לחיות את חיי.

אני לומד/ת בתיכון בנג'מין נ. קרדוזו, בית ספר עם תוכניות אקדמיות מדהימות ופעילויות חוץ-לימודיות. יש משהו בבית הספר שאולי אנשים לא יודעים. התלמידים לפעמים מפחדים לדרוך בו. בית הספר שלי קיבל איומי פצצה מאותם תלמידים שהולכים אליו. במהלך אחד התקריות, עמדנו מחוץ לבית הספר שלי במשך שעתיים בקור. אף אחד לא אמר לנו מה קורה, כמה זמן יעבור עד שנוכל לחזור לבית הספר, או אם נוכל לחזור הביתה או לא.

דברים רבים אחרים קורים בבית הספר שלי. לדוגמה, בשנה שעברה, שתי בנות רבו על בן. עכשיו בבית הספר שלי, קטטות כבר הפכו פיזיות בעבר, אבל הבנות האלה פשוט לקחו את זה לרמה חדשה לגמרי כשזרקו אקונומיקה. אחת הבנות פצעה חמישה אנשים. הדבר היחיד שאני לא מבינה הוא למה. למה לעשות משהו שיהרוס את המוניטין שלך ויסבך אותך בצרות.

אני רוצה להיות מסוגל ללכת לבית הספר בשמחה ובלי דאגות.

אני רוצה לחיות בעולם שבו אני לא מפחד.

אני רוצה לחיות את חיי במלואם. אנחנו צריכים לנקוט עמדה, ואנחנו צריכים לעשות שינוי, למען הדור שלנו ולמען הדור הבא. בואו נהפוך את 2019 לשנה שלנו.