ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית שבה לראש הממשלה יש את הסמכות העליונה. במסגרת שיטה זו, הבחירות מבוססות על ייצוג יחסי. מפלגות פוליטיות חייבות להשיג מושבים בכנסת, על סמך מספר הקולות בבחירות. הכנסת כוללת 120 נציגים, הידועים כחברי כנסת. כדי להבטיח את תפקיד ראש הממשלה, על ראש הממשלה להיבחר על ידי המפלגה הפוליטית שזוכה ברוב הנציגים בפרלמנט. ראש הממשלה חייב לקבל את תמיכתם של לפחות 61 חברי כנסת כדי להקים ממשלה. מעולם בהיסטוריה של ישראל לא הייתה מפלגה פוליטית שזכתה ב-61 מושבים בבחירות. כתוצאה מכך, למפלגות הפוליטיות לא נותרה ברירה אלא להקים קואליציות כדי להשיג את הרוב הדרוש למינוי ראש ממשלה.

הכנסת בוחרת נשיא בעל סמכות מינימלית. מטרתו של הנשיא היא להנחות את המפלגות הפוליטיות בהקמת קואליציות. כתוצאה מכך, מצביעי ישראל מתמקדים במפלגות פוליטיות במקום במועמדים ספציפיים. המפלגות הפרלמנטריות הבולטות ביותר הן הליכוד וכחול לבן. לכל אזרח ישראלי בן 18 ומעלה יש זכות הצבעה. ישראלים מצביעים פעם אחת במהלך הבחירות למפלגה שהם תומכים בה. הם עושים זאת באמצעות פתקי הצבעה. 

הישראלים הלכו לקלפיות באפריל השנה. מפלגות השמרנים זכו ביותר מ-60 חברי כנסת. מפלגת הליכוד, בראשות בנימין נתניהו, זכתה ביותר מושבים מכל מפלגה שמרנית אחרת.

היה צפוי שקואליציה של מפלגות שמרניות בראשות נתניהו תוביל את הממשלה הבאה, אך במקום זאת פרץ סכסוך בין שותפות קואליציוניות פוטנציאליות.

אביגדור ליברמן, ראש המפלגה הנוכחי של ישראל ביתנו, דגל בהצעת חוק שתבטל את הפטור של תלמידי ישיבה משירות צבאי. הדבר הוביל לניכור של המפלגות החרדיות הדתיות, להן היה צורך נתניהו כדי להקים קואליציה. מכיוון שנתניהו לא זכה לתמיכת ישראל ביתנו וגם של המפלגות החרדיות, הוא לא הצליח להרכיב קואליציה שמרנית עם רוב חברי הכנסת, או 61 מושבים.  

מפלגת כחול לבן הייתה המפלגה הליברלית שזכתה במספר הקולות הרב ביותר. בני גנץ הוא המנהיג הנוכחי של כחול לבן. הוא סירב להיות חלק מקואליציה עם הליכוד, המפלגה בה עומד נתניהו בראשות נתניהו. התוצאה הייתה הצעת חוק שאושרה על ידי הכנסת לפיזור מפלגתה ולאכיפת בחירות שניות בזק. בחירות אלו נערכו ב-17 בספטמבר 2019, והביאו למבוי סתום נוסף. למרות שכחול לבן זכתה במושב אחד יותר מהליכוד, המפלגות השמרניות עדיין זכו ביותר מושבים מהמפלגות הליברליות. למפלגות השמרניות יש בסך הכל יותר מ-60 חברי כנסת אך אינן מסוגלות להקים קואליציה עקב חילוקי דעות בנושא חוק הגיוס. למפלגות הליברליות יש בסך הכל פחות מ-60 חברי כנסת ולכן אינן יכולות להקים קואליציה.    

יתר על כן, 13 מחברי הכנסת הליברלים מקימים קואליציה בשם הרשימה המשותפת. זוהי קואליציה של מפלגות רוב ערביות בעלות דעות עוינות לישראל, מה שמסבך עוד יותר את מאמציו של בני גנץ להקים קואליציה של מפלגות ליברליות.  

לשתי המפלגות הגדולות ביותר, הליכוד בראשות נתניהו וכחול לבן בראשות גנץ, יש יחד למעלה מ-60 חברי כנסת. נתניהו הביע בפומבי נכונות לדון בהקמת קואליציה עם כחול לבן, בעוד שגנץ הצהיר בפומבי שהוא מסרב לשקול את הליכוד כשותפה לקואליציה. הסיבה לכך היא שנתניהו הוא יו"ר הליכוד. לאחר בחירות שניות, נראה כי עדיין אין סוף לקיפאון. אם לא תושג פשרה, הישראלים יגיעו בקרוב לקלפיות לבחירות בזק שלישיות. לא סביר שהבחירות השלישיות הללו יניבו רוב, ולכן לא סביר שהקיפאון יסתיים.